יום שני, 23 בפברואר 2009

איך פופר עזר לי להתחמק מסיאנס

בפוסט הקודם סיפרתי על גישתו של קרל פופר למדע. הוא טען שתאוריה יכולה להיחשב לתאוריה מדעית רק אם היא ניתנת להפרכה באמצעות ניסויים. ניתן להדגים גישה זו בעזרת תורת היחסות הכללית של אלברט איינשטיין. אחת התחזיות של תורת היחסות נוגעת להתעקמות מסלול קרני האור ליד עצם מסיבי, דוגמת השמש. תחזית זו נבדקה לראשונה על ידי ארתור אדינגטון בעת ליקוי חמה ב-1919. בשעת ליקוי חמה, השמש מוסתרת ולכן ניתן לראות כוכבים שנמצאים כמעט באותו כיוון, ממש בסמוך לה. הוא מדד את מיקומם של כמה כוכבים כאלו ומצא סטייה יחסית למיקומם הרגיל, כשאינם נמצאים בסמוך לשמש על כיפת השמיים. יש לומר שכיום המדידות של אדינגטון שנויות במחלוקת, משום שהוא לא לקח בחשבון חלק מהתצלומים, כאלו שנעשו בעזרת הטלסקופ הראשי שלו, וזאת בטענה שהמיקוד של הטלסקופ לא היה תקין. אולם, לענייננו זו לא הנקודה המרכזית, מה עוד שהתחזית קיבלה אישושים רבים נוספים לאורך השנים. הנקודה החשובה מבחינת גישתו של פופר למדע היא שתורת היחסות היא תורה מדעית משום שהיא ניתנת להפרכה בעזרת ניסויים. אמונה דתית, לעומת זאת, לא ניתנת להפרכה, ועל כן היא שייכת לקטגוריה אחרת - תורות לא-מדעיות שלא ניתן להפריך אותן או לאשש את נכונותן בעזרת ניסויים.

במאמר מוסגר אומר שהיחס שלי כלפי הדת הוא מורכב. אינני אדם מאמין אך גם אינני אתאיסט. הייתי מגדיר את עצמי כאגנוסטיקן. אני מתייחס לדת המופשטת בכבוד, בעיקר מטעמים רגשיים ומטעמי כיבוד מסורת. אמנם איני מנהל אורח חיים דתי, אך נושאי דת מעניינים אותי, ולעתים קרובות למדי אני מעיין בתנ"ך ובגמרא. עם זאת, אני רחוק מאוד מאמונה בתופעות על-טבעיות, ואני משוכנע שיש להן הסבר מדעי.

לפני שנים התיידדתי עם בחור דתי. יום אחד השיחה שלנו גלשה לענייני אמונה. כשאמרתי לו שדת אינה ניתנת להוכחה הוא ביקש ממני לבוא לסיאנס על מנת שיוכל להוכיח לי את נכונותה של הדת. היום אני יודע שהיחס של היהדות כלפי מאגיה הוא שלילי בעיקרו, אבל אז לא ידעתי זאת. מצד אחד לא רציתי להפסיד בוויכוח, אך מצד שני לא היה לי זמן ולא היה לי רצון להגיע לאותו סיאנס שממילא לא היה מוכיח לי כלום. בתגובה להזמנה עניתי לו: "אשמח לבוא, אבל אעשה זאת בתנאי אחד - אם הסיאנס יכשל אתה תפסיק להאמין ותעזוב את הדת". בעצם הצבתי בפניו מבחן פופריאני - רציתי להראות לו שהאמונה שלו לא תלויה בהצלחתו של סיאנס זה או אחר. הבחור חשב כמה דקות ובסופו של דבר סירב. לימים נודע לי ששני מכרים שלי חזרו בתשובה בהשפעתו.

4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

באופן כללי כדאי לא להתעסק עם אנשים שמעוניינים להדביק אנשים באמונתם באמצעות טכניקה מאגית. זה כמו לקנות תוכנה לאבטחת מידע בדוכן ירקות ("הבן שלי האקר, הוא משהו משהו!")

חשוב לא לבלבל בין אמונה ובין עיסוק במאגיה שנהיה פופולארי בשנים האחרונות בהקשרים ניו-אייג'יים.
אמונה היא דבר בעייתי במעגלים רחבים יותר מאשר המאמצים בפילוסופיה של המדע במאה העשרים, כולל הגותו החשובה של סר קרל פופר.
הפילוסופיה של המדע נגררת לאיזורים לא טבעיים לה כאשר מגייסים את המבנים הלוגיים והמערכתיים להתמודדות עם אמונה דתית (דוקינס כדוגמא. אולי דוגמא דווקא לאדם דתי מאד..).
האמונה הדתית היתה בעייתית הרבה לפני המדע המודרני כיון שהיא מאתגרת את האדם בכל רובד, היא פרדוקסלית ובלתי-תאימה, לא רק מול ההגיון אלא מול הרגש, האינסטינקט ובשורה התחתונה גם מול מה שמכונה היום "רוחניות".

לגבי מאגיה - הבחנתו של ארתור סי קלארק ש"טכנולוגיה מתקדמת מספיק בלתי ניתנת להבחנה מקסם" הורחבה על ידי לארי ניבן ל"מאגיה מתקדמת מספיק בלתי ניתנת להבחנה מטכנולוגיה"- בעולם מד"בי, שבו כל הספקטרום הזה מומש, האם סיאנס יכול לשמש עזר בהחזרה בתשובה יותר מחיוג בפלאפון? האם כשלון בחיוג אומר משהו יותר מהצלחה?

לגבי מבחן ההפרכה הפופריאני -
פעמים רבות נעשה בו שימוש כאבן בוחן מוחלטת בתוך המדעים, וכהוכחת עדיפות של המדע על פני "מערכים אמוניים" יציבים פחות. אבל בפועל המדע הרבה פחות מחויב (לפעמים לרעה, לפעמים לטובה) לכזו צורת עבודה שבשורשה מצביעה על כל הפעילות המדעית כשרשרת של צמצומים והפרכות בלי מציאות פוזיטיבית, אי אפשר באמת להוכיח משהו אלא רק להפריכו. זה סיזיפי וראוי להערכה, אבל לא ריאלי בחיי המדען שרוויים במציאויות חיוביות למכביר.

כמובן שאין כאן כלל וכלל "הפרכה של מבחן ההפרכה", והצורך במציאות חיובית כלשהי איננה מובילה בקו ישר אל האמונה במשהו מוחלט. מה שכן- דרושה פרספקטיבה על הטווח של מבנים הגותיים בקהיליות השונות.
אגב, פופר עצמו התלהב מאד מהדמיון שבין מבחן ההפרכה ובין ההלכות של איסוף עדות בהלכה ("עדות שאי אפשר להזימה אינה עדות").

אריה מלמד-כץ אמר/ה...

תגובה מעניינת - נהניתי לקרוא. אני מסכים עם רוב הדברים שכתבת. ההקבלה בין מבחן ההפרכה ובין הלכות איסוף עדות חדשה עבורי - תודה.

מספר הערות:

אני חושב שעיסוק במאגיה בהקשרים דתיים הוא עתיק יומין ואם התורה נדרשה לכך (דברים י"ח ט') סימן שהיו יהודים שעסקו בכך גם באותם ימים. בהמשך, עם התפתחות הקבלה, קיבלה המאגיה מעמד מיוחד ביהדות, וכיום, כשרווח השימוש בקמעות, בקללות ובאמצעים דומים, המאגיה כבר ממש מזוהה עם הדת, וזאת בניגוד מפורש למה שכתוב בתורה.

גם אני סבור שאין להתעמת עם האמונה בכלים מדעיים. אני מרשה לעצמי לעשות שימוש בכלים אלו רק כשבני שיחי מתייחסים לאמונה כאל מדע. אינני סבור שיש למדע עדיפות כלשהי על פני אמונה, ואני מצר על כך שהעולם המודרני מעניק למדע מעמד מיוחד ומתייחס אליו כאל אלמנט השקול למציאות ולאמת. מצד שני, בעיניהם של אנשים מאמינים גם הדת שקולה למציאות ולאמת, ולכן חלקם מסיקים שהדת תואמת את המדע ושקולה לו. אני סבור שמדובר בשתי דיסציפלינות שונות שלכל אחת מהן שפה משלה (גם אם זו שפה חסרה שאין בה כללים מוגדרים לחלוטין ורבים בה היוצאים מן הכלל).

אני מסכים שאמונה מציבה אתגרים ברבדים שונים, אבל יש כאלו שעבורם בחירה בדרך של אמונה מהווה דווקא הקלה מסוימת שפותרת בעיות או לפחות מעבירה אותם לרובד אחר, נסתר יותר.

לגבי המשפט של ארתור סי קלארק, אני רואה בו בעיה לוגית (במילים "מתקדמת מספיק") והייתי מעדיף לומר: תיתכן טכנולוגיה שאינה ניתנת להבחנה מקסם. כך גם לגבי תשובתו של ניבן לקלארק. אני מסכים שבעולם מדב"י ייתכן מצב שבו סיאנס שקול לחיוג בפלאפון, אך בימינו אנו (וגם בימי קדם) תופעות על-טבעיות מקבלות מקום מיוחד והסקרנות שהן מעוררות משמשות למטרות שונות, בין אם זה לצורך החזרה בתשובה ובין אם זה לצורך פרסום של מדען שמצליח להסביר אותן בכלים מדעיים.

יוחאי אמר/ה...

פוסט מעניין מאד. חבל שלא השתתפת בסיאנס. מתוך הפוסט עולה תחושה מסויימת כאילו אתה מפחד - מפחד להשתתף בחוויה שתערער את עמדתך האגנוסטית. "מה יקרה אם אשתתף בסיאנס ואחווה חוויה יוצאת דופן? מה אעשה אז? כיצד אשאר אגנוסטי בלי לפגוע באמת האינטלקטואלית שלי? או שחלילה אחזור בתשובה?"
דווקא עמדה של יושר אינטלקטואלי מחייבת את אנשי המדע (במובן - אנשים בעלי חשיבה מדעית ביקורתית) לשמוח לכל הזמנה לסיאנס, מתוך ההזדמנות לבחון את דעותיהם. "הצלחת" הסיאנס אין פירושה אישוש של הדת (ולעולם לא הוכחה), אלא עירעור מסויים על העמדה הלא-מיסטית, וחיפוש נוסף של הסברים ותובנות חדשות.
אפשרות: אולי תראה (אתה או כל מישהו אחר מאנשי המדע) את האור ותחזור בתשובה. אל תפחד מזה - אם זה יקרה זה לא בגלל שמישהו הוליך אותך שולל. אתה יותר מדי ביקורתי בשביל זה. אם זה יקרה כנראה שזה נראה לך מתאים.
אפשרות אחרת (סבירה יותר לדעתי): תשתתף בסיאנס ויתגלה לך שהפחד "מהצלחת" הסיאנס היה מיותר - כפי שחשבת, מדובר בסוג של הבל שודאי יתורץ במשפט הידוע "זה לא פועל אם אתה לא מאמין בזה".

אני מציע לכל אנשי המדע לחדול מהחשש מה יקרה אם אחווה חוויה מיסטית שתשכנע אותי שיש בזה משהו. אם תחוו חוויה כזו - הרווחתם, אבל (לצערי, אני מודה) סביר יותר ששוב נראה כמה הבל יש בזה.

אריה מלמד-כץ אמר/ה...

שלום יוחאי, תודה על תגובתך.
הגישה שלי היא שמדעי הטבע יכולים (או לפחות מתיימרים) להסביר את תופעות הטבע ואת הניסויים במעבדות. אני חושב שאמונה ועניינים נוספים, כמו רגשות או מוסר, ממלאים תפקיד אחר עבור אנשים כפרטים ועבור חברה אנושית ככלל, ובעיני אין להם מקום להחליף את מדעי הטבע. אם אהפוך לאדם מאמין, זה לא יהיה בגלל סיאנס או נס, אלא בגלל צורך פנימי ובגלל הכרה מחשבתית. אני מודע לכך שאנשים רבים חוזרים בתשובה או יוצאים בשאלה עקב הצלחה או כשלון של הדת במבחן מעשי, אבל הגישה שלי שונה. לכן, סיאנס לא יכול לשכנע אותי לחזור בתשובה. מצד שני לא אראה בסיאנס הבל, ובוודאי תהיה לו השפעה רגשית עלי, השפעה שבסופו של דבר יכולה להוביל אותי לנסות להבין את מה שאירע בו בעזרת הידע שלי במדעי הטבע. אני סבור שהבנה של אירוע "על-טבעי" הרבה יותר מעניינת מהכרה בו כמשהו שלא ניתן להבין.