יום חמישי, 26 בפברואר 2009

תחרות בין מדענים

בשנת 2003, כשהייתי בתחילת הדוקטורט, השתתפתי בתחרות מיוחדת. איאן הינצ'ליף, מהפיזיקאים הבולטים באטלס (אחד משני הגלאים הגדולים של מאיץ LHC), יזם תחרות בין האוניברסיטאות ומכוני המחקר שנוטלים חלק בפרויקט. הוא הריץ תכנית סימולציה שדימתה את ההתנגשויות בין הפרוטונים במאיץ החלקיקים. הסימולוציה כללה את תגובת גלאי אטלס והוציאה כפלט אוסף של אירועי התנגשות שהתרחשו כביכול בניסוי עצמו. מובן שרוב האירועים כללו תהליכים מוכרים מניסויים קודמים, כאלו שמתוארים על ידי המודל הסטנדרטי של החלקיקים, אך היה ברור שאיאן הטמין בקבצים גם אירועים מיוחדים, שבהם נוצרו חלקיקים "חדשים למדע". זה יהיה המצב גם בניסוי עצמו - רוב האירועים יתאימו לתהליכים מוכרים, שאותם קל לזהות. אם בנוסף להם יתגלו אירועי התנגשות שמתאימים לתהליכים חדשים ולא מוכרים, דובר הניסוי (הדובר הוא האדם החשוב בניסוי, מקביל ליושב ראש) יזכה בפרס נובל לפיזיקה.

יום שני, 23 בפברואר 2009

איך פופר עזר לי להתחמק מסיאנס

בפוסט הקודם סיפרתי על גישתו של קרל פופר למדע. הוא טען שתאוריה יכולה להיחשב לתאוריה מדעית רק אם היא ניתנת להפרכה באמצעות ניסויים. ניתן להדגים גישה זו בעזרת תורת היחסות הכללית של אלברט איינשטיין. אחת התחזיות של תורת היחסות נוגעת להתעקמות מסלול קרני האור ליד עצם מסיבי, דוגמת השמש. תחזית זו נבדקה לראשונה על ידי ארתור אדינגטון בעת ליקוי חמה ב-1919. בשעת ליקוי חמה, השמש מוסתרת ולכן ניתן לראות כוכבים שנמצאים כמעט באותו כיוון, ממש בסמוך לה. הוא מדד את מיקומם של כמה כוכבים כאלו ומצא סטייה יחסית למיקומם הרגיל, כשאינם נמצאים בסמוך לשמש על כיפת השמיים. יש לומר שכיום המדידות של אדינגטון שנויות במחלוקת, משום שהוא לא לקח בחשבון חלק מהתצלומים, כאלו שנעשו בעזרת הטלסקופ הראשי שלו, וזאת בטענה שהמיקוד של הטלסקופ לא היה תקין. אולם, לענייננו זו לא הנקודה המרכזית, מה עוד שהתחזית קיבלה אישושים רבים נוספים לאורך השנים. הנקודה החשובה מבחינת גישתו של פופר למדע היא שתורת היחסות היא תורה מדעית משום שהיא ניתנת להפרכה בעזרת ניסויים. אמונה דתית, לעומת זאת, לא ניתנת להפרכה, ועל כן היא שייכת לקטגוריה אחרת - תורות לא-מדעיות שלא ניתן להפריך אותן או לאשש את נכונותן בעזרת ניסויים.

יום שבת, 21 בפברואר 2009

פנטה-קווארק - המשך פסיכולוגי-פילוסופי

בפוסט הקודם כתבתי אודות הפנטה-קווארק (פנטאקווארק).
בקיצור: ב-2003 פורסם מאמר של קבוצה יפנית שבו נטען כי חלקיק חדש התגלה - הפנטה-קווארק. לאחר מכן תשע קבוצות תמכו בגילוי החדש בעזרת ניסויים נוספים. הניסויים הללו נערכו במאיצי חלקיקים אחרים, כך שלא סביר שהייתה כאן הטיה עקב מכשור לא תקין או עקב רמאות מכוונת. אולם, במקביל, מספר קבוצות אחרות קיבלו תוצאות שלילית ולא מצאו את הפנטה-קווארק. בשלב זה נחלקה קהילת החלקיקאים (פיזיקאים של חלקיקים) בין המצדדים בפנטה-קווארק ובין הטוענים כי הוא לא קיים, או לכל הפחות לא התגלה עד עתה. בשנת 2005 החלה הכף לנטות לעבר השוללים את תקפות הגילוי, וקיומו של החלקיק הוטל בספק רב. בסופו של דבר, האוסף הגדול של התוצאות השליליות שכנע את מרבית חברי הקהילה שהחלקיק לא קיים, ואם נותרו עדיין כאלו שחושבים אחרת, הם לא מעיזים לומר זאת בגלוי.

שני דברים מעניינים אותי במיוחד בסיפור הזה:
1. כיצד מצאו עשר קבוצות חלקיק שאינו קיים?
2. מתי תאוריה נחשבת לתקפה ומתי היא מופרכת?

עלייתו ונפילתו של הפנטה-קווארק

רשימת חלקיקי היסוד, שמהם מורכבים החומר והקרינה בעולמנו, איננה ארוכה. ברשימה זו נכללים, בין השאר, שישה קווארקים. ניתן לומר ששני הקלים שבהם, הקווארקים u ו-d, בונים את הנייטרונים והפרוטונים, כלומר את גרעיני כל האטומים המוכרים. הקווארקים קשורים זה לזה באמצעות חלקיקים אחרים הקרויים גלואונים. התמונה הזו קצת פשטנית, ולמעשה אותם פרוטונים ונייטרונים מכילים כמות גדולה של גלואונים ושל קווארקים. הקווארקים והגלואונים הללו נוצרים ונעלמים באופן ספונטני וקשה לגלות את נוכחותם, משום שהם לא משפיעים על מרבית התכונות הבסיסיות של הפרוטון ושל הנייטרון (למשל מטען חשמלי). תכונות אלו מתאימות לצירוף של שלושה קווארקים בלבד: התכונות של הפרוטון מתאימות לזוג קווארקי u וקווארק d אחד, והתכונות של הנייטרון מתאימות לזוג קווארקי d וקווארק u אחד. במילים אחרות, קווארקים וגלואונים מופיעים ונעלמים כל הזמן, אבל בממוצע יש צירוף של קווארקים שמאפיין את החלקיק המורכב (לצורך העניין פרוטון ונייטרון הם חלקיקים מורכבים). אותם קווארקים שמעניקים לחלקיק המורכב את תכונותיו נקראים קווארקי ערכיות (valence quarks).

יום רביעי, 18 בפברואר 2009

האם קיים אפקט קזימיר בימאות?

בפוסט הקודם כתבתי על קוביות קרח ועל אפקט צ'יריוס. בתגובה הפנתה אותי אלה, שגם שאלה את השאלה המקורית, לערך אודות אפקט צ'יריוס בוויקיפדיה. שם הופתעתי לקרוא על כוח הנובע מ"המקבילה הימאית של אפקט קזימיר" שפועל כביכול בין עצמים בנוזל. זה נראה לי מוזר משום שהכוח הנובע מאפקט קזימיר חלש מאוד ויש לו משמעות רק עבור עצמים זעירים, בגודל ננומטרי (מיליארדית המטר) - הוא בוודאי לא מתחרה עם אפקט צ'יריוס. מה עוד שאפקט קזימיר לא קשור כלל לנוזלים. מצאתי אזכור של אותה מקבילה ימאית מסתורית גם בערך הוויקיפדי על אפקט קזימיר בעברית וגם בגרסה מוקדמת של הערך באנגלית (מאי 2007). אבל לפני שאני מגיע למקבילה הימאית, אני רוצה לעסוק באפקט קזימיר עצמו.

"אפקט קזימיר בימאות" - האם קיים כוח מסתורי שמושך ספינות קרובות זו לזו? מקור: Nature

אפקט קזימיר מתאר כוח מיוחד שפועל בין גופים מוליכים, למשל זוג לוחות מוליכים שאינם טעונים במטען חשמלי. מדובר בכוח משיכה שפועל בין הלוחות אפילו אם הם נמצאים בריק (ואקום), כלומר לא פועל עליהם לחץ אוויר או לחץ נוזל. אין הכוונה לכוח המשיכה הכבידתי הפועל בין כל שני גופים, וגם לא לכוח החשמלי הפועל בין גופים טעונים, אלא לכוח אחר לגמרי. הלחץ הנובע מאפקט קזימיר (לחץ הוא כוח חלקי שטח) גדל מאוד כשהמרחק בין הלוחות קטן, ולכן הלחץ משמעותי רק כשהלוחות קרובים מאוד האחד לשני.

ההסבר לאפקט קזימיר איננו פשוט. הוא מבוסס על תורת הקוונטים, או ליתר דיוק על תורת השדות הקוונטית שלוקחת בחשבון גם את תורת היחסות הפרטית של איינשטיין. מושג מרכזי בתורת השדות הקוונטית הוא קיומם של חלקיקים וירטואליים. אלו הם חלקיקים קצרי חיים שנוצרים ונעלמים בכל מקום, אפילו בריק. לא ניתן לגלות אותם ישירות, אבל רואים את ההשפעה שלהם בכל תהליך שמעורבים בו חלקיקים יסודיים. כאמור, אותם חלקיקים וירטואליים נוצרים ונעלמים גם בריק, ולכן הם פועלים על שני הלוחות המוליכים שלנו. הנקודה החשובה מבחינתנו היא שהכוח שהם מפעילים על הלוחות כלפי חוץ קטן מהכוח שהם מפעילים על הלוחות כלפי פנים, ולכן נוצר כוח משיכה בין הלוחות. ההבדל בכוחות נובע מהעובדה שבין הלוחות יש העדפה לחלקיקים מסוימים בלבד, ואילו מחוץ ללוחות אין העדפה, כלומר מחוץ ללוחות יש יותר חלקיקים.


אפקט קזימיר: הלחץ החיצוני שדוחף את הלוחות זה לזה גדול מהלחץ ביניהם שדוחה אותם האחד מהשני. מקור: Wikimedia

באיור כל גל מייצג חלקיק - ניתן לראות שבין הלוחות יש פחות גלים מאשר מחוץ ללוחות. זה דומה קצת לגלי קול בתוך חליל - אורך החליל קובע את תדר התהודה וגלי הקול שנעים בתוך החליל יתאימו רק לתדר התהודה או לכפולות שלו.

מאז שהנדריק קזימיר חזה את האפקט ב-1948 הצליחו מדענים למדוד אותו בעזרת כמה וכמה ניסויים. בימים אלו העניין בו גובר, הן בהיבט התאורטי והן בהיבט הניסיוני, וזאת משום שיכולה להיות לו חשיבות רבה ביישומים ננוטכנולוגיים.

ומה לגבי המקבילה הימאית של אפקט קזימיר? מסתבר שבשנת 1996 פרסם פיזיקאי הולנדי מאמר שבו נטען שאפקט קזימיר דומה למשיכה בין ספינות קרובות בים גלי ללא רוח, תופעה שתוארה בספר צרפתי משנת 1836 (P. C. Caussée, The Album of the Mariner).

האמנם אפקט קזימיר מתרחש בקנה מידה גדול עקב פעולתם של גלי הים? זה נשמע רומנטי ומקסים, ואכן פיזיקאים רבים התפתו להאמין בכך או לכל הפחות לא לבדוק את הפרטים. בסופו של דבר, לא קל למצוא מישהו שמבין מספיק גם בימאות וגם בפיזיקה על מנת לבדוק את ההקבלה הזו לעומק. למרבה המזל, פבריציו פינטו, פיזיקאי שהוא גם ימאי נלהב וגם שונא מיתוסים, החליט לבדוק על מה מדובר וקבע בביטחון שמדובר בשטות גמורה. הוא טוען בכתב העת נייצ'ר שלא רק שהפיזיקאי ההולנדי לא הבין בכלל את הספר הצרפתי, אלא שגם הסופר הצרפתי טעה וכוח כזה בין ספינות איננו קיים כלל ועיקר. הבעיה היא שהמקבילה הימאית כבר החלה להופיע כאנלוגיה תקפה באתרי אינטרנט ובמאמרים (אפילו בנייצ'ר) ולא יהיה קל לעקור אותה מהשורש.

התצלום הבא, שנעשה באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים, מתאר מערכת למדידת אפקט קזימיר המבוססת על מיקרוסקופ כוח אטומי. מיקרוסקופ כוח אטומי מסוגל למדוד את המיקום המדויק של הכדור המתכתי הנראה בתצלום בשעה שמקרבים אותו ללוח מתכת, וכך לגלות תנועות זעירות של הכדור הנובעות מקיומו של כוח קזימיר.

מערכת למדידת אפקט קזימיר המבוססת על מיקרוסקופ כוח אטומי. מקור: APOD

יום שני, 16 בפברואר 2009

קוביות קרח נדבקות ואפקט צ'יריוס

מי שאוהב להוסיף קוביות קרח למשקה בוודאי שם לב שקוביות הקרח נוטות להידבק. קיבלתי מייל מאלה ששואלת למה זה קורה?

מסתבר שההסבר לניסוי הפשוט הזה אינו פשוט כלל.

כשמכניסים שתי קוביות קרח לכוס מים רואים שהקוביות נעות לכיוונים שונים באופן אקראי, אבל אם הקוביות התקרבו זו לזו, הן מתחילות "להימשך" עד שהן מתנגשות ונצמדות האחת לשנייה. המשיכה נובעת ממתח הפנים של המים. מתח הפנים גורם לפני השטח של המים להתנהג כמו משטח גמיש. אם לוחצים עליו בעדינות או מושכים אותו מלמטה הוא שוקע מעט, ואם מושכים אותו מעלה הוא נמתח ויוצר גבעה. גורם נוסף שמשפיע על צורת פני המים ליד עצם שצף על המים הוא מידת המשיכה בין מולקולות המים לאותו עצם (אדהזיה), אבל הצפיפות של העצם היא הגורם המשפיע יותר. אם העצם צף בזכות הצפיפות הנמוכה שלו הוא ימשוך את המים מעלה ותיווצר גבעה של מים סמוך לקו המגע עם העצם, ואם הוא צפוף מהמים וצף רק בזכות מתח הפנים של המים ייווצר שקע סמוך לקו המגע (למשל כשמצליחים לשים נעץ על פני המים).

קוביית קרח במים. רואים את הגבעה שנוצרת בקו המגע בין הקרח לפני המים. מקור: 123rf

קוביות קרח פחות צפופות מהמים, לכן הן יוצרות מעין גבעה סמוך לקו המגע שלהן עם פני המים. קוביות קרח שמתקרבות זו לזו מטפסות במעלה הגבעה הזו עד שהן נצמדות. זה בדיוק מה שקורה בכוס מלאה בדגני בוקר שצפים על פני החלב. יחידות קורנפלקס שקרובות זו לזו ממש נמשכות. קוראים לתופעה "אפקט צ'יריוס".

כעת מתחיל השלב השני: שכבת המים הדקה בין שתי קוביות הקרח מבודדת משאר המים בכוס, ולכן היא מתחילה לקפוא. במילים אחרות, הקור של הקרח גורם לאותה שכבה לקפוא כשאין לה מגע עם המים החמים יחסית בכוס. שכבת המים בין הקוביות שקפאה והפכה לקרח גורמת להן ממש להידבק זו לזו. ניתן לנסות את זה עם שתי קוביות קרח מחוץ למים. מחוץ למקפיא קוביות הקרח מתחילות להפשיר. זו הסיבה לכך שקוביות קרח חלקות למגע. כשמצמידים את הקוביות חזק הן נדבקות משום ששכבת המים ביניהן מבודדת מהאוויר וקופאת.

דרך אגב, איגלו בנוי על אותו עיקרון - המים בין לבני השלג קופאים והלבנים נדבקות זו לזו. בזכות ההדבקה הזו (ובזכות המבנה דמוי הכיפה) האיגלו הוא מבנה יציב ושימושי גם בתנאי מזג אוויר קשים.

 

פודקאסט שימושי

כשיש לי קצת זמן פנוי אני נהנה להאזין לפודקאסט של רן לוי. אתמול היו לי עשר דקות פנויות לפני שהייתי צריך להביא את אחד הילדים מהגן והסתפקתי בקריאת התקציר. הגעתי לקטע מסקרן במיוחד, שיכולתי בקלות להסכים איתו:

"הפסיכולוגים הכניסו שחקן לתוך קבוצה של אנשים, וביקשו ממנו להתמוטט על הרצפה ולפרפר באופן משכנע. הם מדדו כמה זמן לוקח לקבוצה לסייע לו. השעון לא משקר: ככל שמספר האנשים בקבוצה היה גבוה יותר, לקח יותר זמן עד שנמצא מתנדב שיעזור. שתי סיבות אפשריות הועלו לתופעה הזו. הראשונה אומרת שכולם מחכים לאיזה אות, סימן מנחה ממישהו, שהגיע הזמן לעשות מעשה. מכיוון שכולם מחכים, חולף זמן רב יותר עד שמשהו קורא בפועל. הסיבה האפשרית השנייה היא שככל שיש יותר אנשים מסביב, כך הולכת ופוחתת תחושת האחריות האישית של כל צופה. כל אחד אומר לעצמו 'ודאי יש מישהו בקהל שהוא מוסמך יותר או מוכשר יותר ממני לטפל במצב'."

באותו רגע אשתי נכנסה הביתה: "עוד לא יצאת?!", היא אמרה. לקחתי את המפתח ויצאתי לכיוון הגן. את הטלפון הנייד שכחתי בבית. בדרך שכבה אישה מבוגרת על השביל. ניסיתי לעזור לה. היא הייתה מעורפלת. מצב מסובך: אני אפילו לא יכול להתקשר לגן או הביתה לבקש עזרה. רצתי לגן ויחד עם הבן חזרנו בריצה לאישה ששכבה באותו מקום. זה לא היה מקום מרכזי, אבל כמו שרן לוי מזהיר בפודקאסט: אנשים לא ניגשו לעזור. מצויד בידע המעשי שרכשתי, הבנתי שהם רוצים לעזור אבל מחכים לסימן. כדאי גם לזכור שעזרה במקרים כגון אלו כרוכה בחדירה מסוימת לפרטיות ואנשים מהססים בטרם יעשו זאת. הצלחתי להדריך אותם: הבן רץ הביתה להביא את אשתי, סימנתי לשכנים להתקשר לאמבולנס, תלמידי בית ספר עזרו לי להרים אותה והאישה עצמה הצליחה לומר לי את מספר הטלפון של בנה. כשהאמבולנס הגיע פרשתי הביתה לשמוע את הפודקאסט במלואו.

יום ראשון, 15 בפברואר 2009

התנגשות הלוויינים ואסון הצ'לנג'ר

משפט אחד הקשור להתנגשות הלוויינים שאירעה בשבוע שעבר מעצבן אותי במיוחד: "הסיכוי שהתנגשות כזו תתרחש היה אחד למיליון או אפילו אחד למיליארד" (למשל ב-Times online). אז קודם כל המשפט עצמו לא מובן: האם זה הסיכוי שהתנגשות כזו תתרחש אי פעם, או שזה הסיכוי להתנגשות אחת בשנה, או שמא אחד ממיליון לוויינים צפוי לעבור התנגשות.
שנית, האם המשפט נאמר לפני ההתנגשות? ועל סמך מה? חישוב של הסתברות תמיד צריך להתבצע מראש ולהסתמך על מודל מסוים. אין שום משמעות לזריקת מספרים לאוויר, במיוחד אם הם נעשים לאחר האסון. לא ניתן לחשב הסתברות שמשהו יקרה אחרי שהוא כבר קרה. אפשר לומר שבהסתמך על מודל X אירוע מסוים יקרה פעם ב-Y שנים, אבל הרי המקרה כבר קרה וניתן לחקור אותו ולבנות מודל חדש שבוודאי מדויק יותר מהמודל הישן. לכן, להסתברות הישנה אין כיום שום משמעות. אבל חשוב מכך, אם מישהו אמר את המשפט לפני ההתנגשות, אז או שהוא מהנדס/מנהל גרוע שההערכות שלו שוות כקליפת השום, או שחמור יותר - הוא מטעה ביודעין.

שריפות היער באוסטרליה וההתחממות העולמית

שריפות היער במדינת ויקטוריה שבאוסטרליה גבו את חייהם של למעלה מ-180 בני אדם ומספר עצום של בעלי חיים. ידוע שלפחות חלק מהשריפות נגרמו בשל הצתות, וחשודים אכן נעצרו. יחד עם זאת, קדמה לשריפות בצורת של כמה שנים, ויתרה מכך - גל חום כבד במיוחד פקד את האיזור בינואר 2009. מאז שהחלו מדידות הטמפרטורה באוסטרליה לפני כ-150 שנה לא נרשם גל חום כה חזק - הטמפרטורות במלבורן הגיעו ל-46 מעלות צלזיוס. קרוב לוודאי שאותם פירומנים, שאחראים לחלק מהשריפות, הצטרפו ל"חגיגה" לאחר הדיווחים הראשונים על שריפות שפרצו באופן ספונטני.
מעבר לטרגדיה האנושית ולפגיעה בעולם הטבע הייחודי של אוסטרליה מעניינת אותי השאלה אם יש קשר בין השריפות להתחממות העולמית. במאה השנים האחרונות עלתה הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ בשלושת רבעי מעלה. על כך אין ויכוח. הוויכוח לגבי ההתחממות העולמית נוגע לסיבות שגרמו לאותה עלייה יוצאת דופן ולתוצאותיה של ההתחממות.

יום שבת, 14 בפברואר 2009

סרטון הדמיה של התנגשות הלוויינים


בהמשך לפוסט אודות התנגשות לוויינים בחלל מצורף סרטון הדמיה של ההתנגשות שהפיקה חברת AGI.

כנס למשחקי חשיבה

יוסי אלרן, ידיד שלי ממכון ויצמן, מארגן כנס שמוקדש למשחקי חשיבה, חידות, פאזלים ומתמטיקה יצירתית. נשמע מעניין. העלות: 35 ש"ח בהרשמה מראש, 50 ש"ח להרשמה בכנס עצמו. הגבלת גיל: 17 ומעלה.

באותה הזדמנות, כמה קישורים לאוספים של חידות מחשבה:
אוסף חידות בפורטל מתמטיקה בוויקיפדיה העברית - ביוזמתו של יוני טוקר, ידיד נוסף שלי, גם הוא ממכון ויצמן.
משחקים וחידות באתר אלף אפס המוקדש לשעשועי מתמטיקה.
חידות מתמטיות באתר Cut the knot.

יום חמישי, 12 בפברואר 2009

אוטיזם וחיסונים

בית משפט מיוחד בארצות הברית נדרש להכריע אם חיסון גרם להופעת אוטיזם אצל שלושה ילדים. ההחלטה של בית המשפט הייתה שלא נמצא קשר ישיר בין אוטיזם לחיסונים. המשמעות של פסק הדין היא שהמשפחות לא יקבלו פיצוי כספי. ראשית אני רוצה להעיר שאני לא חושב שבית משפט צריך לפסוק בנושאים כאלו. הייתי מעדיף לראות ועדה ציבורית שמורכבת מרופאים מומחים, אנשי מדע, נבחרי ציבור, שופטים ואזרחים מהשורה דנה בנושאים עדינים כאלו. לדעתי ועדה כזו יכולה לזכות בתמיכה ציבורית רחבה יותר ואף להגיע לחקר האמת באופן טוב יותר.

התנגשות לוויינים בחלל

ביום שלישי האחרון התנגשו שני לוויינים בחלל. ההתנגשות אירעה מעל סיביר בגובה של 790 ק"מ מעל פני כדור הארץ. אחד הלוויינים הוא לוויין תקשורת של אירידיום, רשת שמפעילה טלפונים ניידים בעלי קליטה כלל-עולמית. הלוויין השני הוא לוויין תקשורת רוסי (קוסמוס 2251) שיצא מכלל שימוש לפני כמה שנים. ההתנגשות גרמה להרס מוחלט של שני הלוויינים ויצרה כמות גדולה במיוחד של פסולת חלל, פסולת שעלולה אף להגיע למסלול נמוך יותר שבו נעה תחנת החלל הבינלאומית (בגובה של בערך 350 ק"מ).

למה התחלתי לכתוב בלוג

אני נמצא די הרבה באינטרנט, בעיקר בשביל לבדוק מידע מדעי ולקרוא חדשות מדעיות (לינקים לאתרי חדשות מומלצים באנגלית נמצאים משמאל). בעצם בכל אחת מהעבודות שאני עושה יש צורך לוודא פרטים, והדרך הנוחה ביותר לעשות את זה היא באמצעות האינטרנט. אני משתדל לחפש מידע גם בספרים, כמו פעם, אבל לפעמים זה יותר מסובך. יוצא שגם אם אני מסיים בקריאת ספר, זה קורה בדרך כלל רק אחרי שהבנתי את חשיבותו מהאינטרנט.

הבעיה היא שלפעמים המידע באינטרנט שגוי (בעצם גם בספרים, אבל פחות) וצריך ניסיון בשביל להבין שהוא שגוי. קורה לי הרבה שאני מבין שיש שגיאה, אבל לוקח לי המון זמן למצוא את ההסבר הנכון. אם אני לא מתעצל, אני מנסה להבין לבד את ההסבר, ואם זה מצליח - זו הנאה ענקית.

אני מתכנן להקדיש חלק מרכזי בבלוג הזה להבנות כאלו שהגעתי אליהן בעמל רב או לדברים מעניינים אחרים שאני נתקל בהם מדי פעם. חבל לי לא לסכם את זה היכן שהוא. אשמח גם לענות על שאלות. ניתן לשלוח לי מייל או להשאיר תגובה.
המטרה שלי היא שהפוסטים יהיו ברורים ומעניינים. אם יש טעות או שכתבתי בצורה לא מובנת, אשמח לשמוע הערות, ובאופן כללי אני חושב שהבלוג הזה יכול להיות מקום טוב לפתח דיונים.

יום רביעי, 11 בפברואר 2009

קצת עלי

שלום לכולם,אריה מלמד-כץ
לפני הצבא למדתי הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת בן-גוריון, ואחרי שירות של 6 שנים בתפקיד מהנדס חזרתי ללימודים, הפעם במחלקה לפיזיקה. במהלך לימודי התואר השני שהיתי במשך כמה חודשים בפרסקטי (Frascati) שליד רומא. שם התוודעתי לתחום של פיזיקת החלקיקים שעניין אותי מגיל צעיר. בהמשך הלימודים עברתי לעבוד עם מאיץ החלקיקים LHC שממוקם ב-CERN על גבול שווייץ-צרפת. זה היה פרויקט הרבה יותר גדול - למעשה מדובר בפרויקט המדעי הגדול בעולם. לאחר שסיימתי תואר שני בהצטיינות התלבטתי אם להמשיך לתואר שלישי. החלטתי להמשיך בעיקר בגלל העניין והרצון להעמיק, והגשתי בקשה להתקבל ללימודי תואר שלישי בפיזיקה במכון ויצמן.
זו הייתה תקופה מרגשת מהיבטים שונים: כמה ימים לאחר שעברתי את ועדת הקבלה של מכון ויצמן התחתנתי עם ג'ודי, ואחרי שנה נולדו לי תאומים זהים - שחר וראם. שנתיים וחצי מאוחר יותר נולד שקד.
הדוקטורט שלי עוסק באפשרויות של גילוי חלקיקים חדשים בעזרת גלאי אטלס, אחד משני הגלאים הענקיים של מאיץ LHC. אטלס מורכב ממיליוני יחידות גילוי קטנות והבנה של פעולתן המשולבת היא עסק לא פשוט. אחד המחקרים המעניינים מבחינתי היה אפשרות הגילוי של חורים שחורים זעירים במאיץ. מהתגובות בהרצאות שנתתי הבנתי שהנושא יכול להיות מעניין גם עבור הציבור הרחב ופניתי לירחון גליליאו. כתבתי שני מאמרים על חורים שחורים (חלק ראשון וחלק שני), ואז בעצם התחיל ה"רומן" שלי עם הכתיבה. בסוף 2008, שלושה חודשים לאחר שמאיץ LHC הופעל לראשונה, עבודת הדוקטורט שלי אושרה.
בנוסף לכתיבת מאמרים עבור גליליאו, אני משמש כעורך מדעי של הירחון גליליאו צעיר שמיועד לילדים ונערים, ואני כותב עבורו כתבות וסיפורים מדעיים והיסטוריים. בימים אלו אני עסוק בכתיבת פרקי הסיפור השלישי: "מגילת הזהב". קדמו לו "מני הבלש" ו"דפי וארצ'י".
בנוסף לכתיבה אני עוסק כיום בפיתוח תכניות העשרה לתלמידי תיכון שמגיעים לימי עיון במכון ויצמן ואני עורך הרצאות והופעות מדעיות לילדים, בני נוער ומבוגרים. לאחרונה התחלתי לתת שירותי ייעוץ מדעי לגופים שפונים אלי באופן פרטי, בעיקר גופים מתחום התקשורת.