יום שבת, 27 בנובמבר 2010

נשיכת פיטבול

הבן שלי ננשך אתמול על ידי פיטבול. היה לנו מזל גדול ובזכות התושייה שלו ושל אשתי הוא יצא מזה בפציעה בלבד.

שחר התלווה לג'ודי כשהיא הלכה להביא את שקד מהגן. במשעול המוביל אל הגן זינק עליו בפתאומיות פיטבול אימתני והפיל אותו על שיח בצדי השביל. תוך כדי כך נעץ הכלב את שיניו בירך של שחר. שחר לא איבד את העשתונות ונלחם חזרה, וג'ודי הגיבה באינסטינקטיביות והחלה לזרוק על הכלב אבנים. הנחישות שלהם עשתה את שלה, והכלב החליט לסגת לחצר של הבית ממנו הוא יצא. שחר רץ הביתה, ואני שהייתי בבית שטפתי מיד את הפצע עם מים וסבון במשך עשר דקות. זו פעולה חיונית בכל מקרה של נשיכה, שחייבת להתבצע כמה שיותר מהר. השלמנו את הטיפול הביתי באמצעות פולידין שמרחנו בנדיבות על הפצעים העמוקים.

אחר כך התקשרתי לווטרינר האזורי. זה מספר טלפון חשוב שכדאי לשמור בנייד. מי שגר בעיר יכול להתקשר למוקד העירוני בטלפון 106, אבל תמיד עדיף לדבר ישירות עם הווטרינר. הוא הגיע מהר ולכד את הכלב. העברת הכלב להסגר בן 10 ימים חשובה, משום שאם בזמן הזה הכלב מת מכלבת חובה לתת מיד סדרת חיסונים נגד כלבת לכל מי שננשך על ידו. כלבת היא מחלה נגיפית קטלנית שמועברת דרך הרוק בשלב הסופי שלה, שנמשך עד עשרה ימים. חשוב לדבר גם עם לשכת הבריאות המחוזית, אבל אותם לא השגתי. ננסה שוב ביום ראשון. אליהם צריך להגיע עם פנקס חיסונים. בינתיים נסענו למרפאת חירום של קופת החולים, שגם אליה צריך לבוא עם פנחס חיסונים. הילד קיבל חיסון נגד טטנוס והאחיות טיפלו בפצעים. האחיות והרופאה נבהלו מעומק הנשיכות. בסופו של יום ארוך נתנו עדות והגשנו תלונה במשטרה.

אני מפרסם את הרשומה הזו משתי סיבות. ראשית, אני רוצה לעזור ולספק סדר פעולות למי שעובר חווייה דומה. ובנוסף לכך יש לי מסר להעביר. אני אוהב כלבים ואני מחשיב את עצמי כאדם שיודע ליצור קשר עם כלבים ובמקרים רבים לחזות את התנהגותם. אבל פיטבול ואמסטף הם כלבים בעלי התנהגות בלתי צפויה לחלוטין כלפי זרים. אפילו בעל הכלב, שמכיר את הכלב היטב, לא יכול לצפות את ההתנהגות שלו כשהוא יפגוש כלב אחר או אדם זר. הרבה פעמים הפיטבול מתנהג בחביבות עם זרים, אבל זה מטעה, כי הוא עלול לנשוך עובר אורח בצורה קטלנית מבלי לתת סימן מקדים כלשהו.

יש כמה דרכים להתמודד עם כלב אגרסיבי שמאיים עלינו. להרים אבן ולזרוק במקרה הצורך הוא טריק יעיל מאוד שלמדתי מאבי שנהג לרוץ מרחקים ארוכים מדי יום והיה נתקל לא פעם בכלבים מאיימים. אשתי למדה ממני את השיטה ואתמול יישמה אותה בצורה מושלמת. שיטה נוספת היא לעצור ולצעוק על הכלב בקול סמכותי. בשום פנים לא לברוח בריצה. פעם בילדותי ברחתי מדוברמן של חבר והכלב רץ אחרי דרך ארוכה עד שהצליח לשרוט אותי. אם צריך להתרחק יש לעשות זאת בצעד מהיר ובטוח, אבל לא בריצה. קראתי פעם על שיטה נוספת - להתנהג בשיגעון. עדיין לא ניסיתי.

הבעיה עם פיטבול ואמסטף שאיתם זה לא תמיד עובד. הם חזקים מדי ובלתי צפויים. אני מבין את אלו שאוהבים אותם, כי הכלבים הללו הם בדרך כלל חברים טובים של הבעלים שלהם, אבל אני סבור שבטחון הציבור קודם ואין מקום להרשות החזקת כלבים אלו בישראל.

קישור לאתר של משרד הבריאות: כיצד מטפלים בנשיכת כלב
קרדיט לתצלום הפיטבול: ויקימדיה

16 תגובות:

אלעד טורצ׳ן אמר/ה...

דבר ראשון רק בריאות.
דבר שני הכלבים האלו חזקים ובדרך כלל לא מרפים את נשיכתם עד שהקורבן נכנע, לדעתי יש לכם מזל של ממש עם המקרה הזה...
עוד דבר, כלבים הם בעלי חוש ריח מפותח מאוד, אני זוכר שקראתי שרק כלבים ודבורים יכולים לזהות פחד ( בריח) אצל יצורים אחרים. ומפרשים את זה שמי שעומד מולם כעט מוחלש ותוקפים אותו.

שוב פעם רק בריאות.
אני במקומך הייתי טובע את בעל הכלב או כל גורם אחר, אם זה פצעים עמוקים זה יכול לגרור פציעה למשך שנים. ונזק בלתי הפיך, או כל בעיה שצוץ לה בעוד כמה שנים כתוצאה מהמקרה.

אלעד טורצ׳ן אמר/ה...

כעת**

ולנסיה אמר/ה...

כשאני ננשכתי בתור ילדה זה היה דווקא רועה גרמני. לא הצקתי לכלב, למעשה אפילו לא ראיתי אותו. זה גם לא היה כלב שהיה ידוע בתוקפנות ועד כמה שידוע לי הוא המשיך לחיות אחר כך בקיבוץ בלי תקריות דומות. רק תגובה מהירה של ההורים שהיו בסמוך הצילה אותי מהיותי מושא הכתבה התורנית של "ילד ננשך, נזקק לשלושים תפרים".
כל כלב גדול וחזק מספיק כדי לתקוף אדם הוא מסוכן.

אריה מלמד-כץ אמר/ה...

ולנסיה, אני מסכים שכל כלב יכול להיות מסוכן, במיוחד אם הוא גדול. ועדיין כמות הנשיכות של כלבי פיטבול גדולה לאין ערוך מזו של כלבים אחרים. מה עוד שהכמות שלהם נמוכה.

הנה נתונים סטטיסטיים מארצות הברית:

Pit bulls, Rottweilers, Presa Canarios and their mixes are responsible for 74% of attacks that were included in the study, 68% of the attacks upon children, 82% of the attacks upon adults, 65% of the deaths, and 68% of the maimings.

מקור: http://www.dogbitelaw.com/PAGES/statistics.html

סיון אמר/ה...

ההסגר במקרים של כלב ביתי זה פחות לראות אם יש לו כלבת ויותר עונש גם לכלב וגם לבעלים ובדרך כלל אני נגד כי זה סתם עושה טראומה לכלב והוא חוזר יותר לא בסדר אבל במקרה שלך זה הכרחי כי הכלב יוצא מהחצר מתי שמחשק לו וזה מסוכן ואסור מבחינת חוק במיוחד שמדובר בכלב מסוכן

עופר אמר/ה...

החלמה מלאה לילד! יתכן שכדאי להכניס עתה כלב הביתה (הכוונה לגור) כדי לחסל כל אפשרות של פחד מפני כלבים אצל הילד. מניסיוני, הטריק של זריקת אבנים עובד מצוין, לעתים מספיק אפילו להתכופף ולעשות עצמך מרים אבן. לעניות דעתי לתבוע את בעל הכלב. יש בזה מסר מרתיע לכל חסרי האחריות באשר הם.

philoshit אמר/ה...

ראשית - החלמה מהירה ושלמה!

לדעתי יש פתרון אחר, פשוט יותר, אבל הוא תלוי במלואו בבעלי הכלבים הללו: פשוט לא לטייל איתם בחוץ בלי רצועה ומחסום-פה. אולי צריך לחוקק על כך חוק (ואולי כבר יש חוק כזה; אני לא בקיא בפרטים).

אומנם הכלב עדיין יכול להשתחרר מאחיזת בעליו ברצועה, אבל מחסום הפה ימנע ממנו להזיק בצורה משמעותית.

David Kafri אמר/ה...

לפי החוק, כלב מחוץ לחצר צריך להיות קשור ברצועה _א_ו_ עם מחסום על הפה.

הרבה בריאות לבן, מקווה שמהתלונה ייצא משהו.

Ehoud אמר/ה...

סיפור מזעזע ומפחיד בפרט למי שיש לו ילדים קטנים. החלמה מהירה לבנך.

בהקשר הכללי של האתר יש כאן מסר. כלבי פיטבול הם תוצאה של התערבות אנושית בברירה הטבעית ויצירת גזע תוקפן במיוחד. ניתן ללמוד מגזע זה על הסכנה של שימוש לא מוסרי במדע.

אריה מלמד-כץ אמר/ה...

תודה לכולם.
קיים חוק שמטרתו להכחיד את הכלבים המסוכנים מהארץ על ידי סירוס (או עיקור) ואיסור על ייבוא.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2997692,00.html
הוא נחקק בעקבות מות ילדה מנשיכת אמסטף.
אני סקפטי ולא בטוח שזה יקרה. צריך פיקוח הדוק יותר.

black Yossi אמר/ה...

איזה חוויה מזעזעת!
אני מאחל החלמה מהירה לילד (גופנית ונפשית). ושמח מאוד שהאבא שלו ידע מה לעשות במקרה הזה.

אריה מלמד-כץ אמר/ה...

תודה יוסי.

אנונימי אמר/ה...

כמובן שהמקרה מצער מאוד ומזל שהילד יצא בנס... אך לא הגזמתם עם התגובות של להחרים את הכלב הזה בישראל?
זה כמו שתומרו להחרים סוג של אנשים ממדינה מסוימת, זה נראה לכם הגיוני?!

הינכם צודקים שכמובן צריך להביא לבעליו קנס כספי על זה אך מה הכלב עשה? הכלב הוא באחריות בעליו בלבד. אם בעליו לא יקפיד לשמור עליו לאלף אותו ולא לשחרר אותו הרי כל זה לא היה קורה. זאת אך ורק אשמת בעליו.

כל בעל כלב מסוג פיטבול\אמסטף\רוטווילר\דוברמן\רועה בלגיי וכולי, יודע את אופיו של הכלב יודע ומכיר את היסטורית הגזע ויודע שהוא משמש ככלב הגנה ולא צעצוע.

לי כרגע יש פיטבול בבית בן כשנה והוא גדל יפה מאוד. עם התנאים שמתאימים לגזע זה, ואני יודעת שהוא באחריותי בלבד ואם הוא יעשה נזק למישו זה היה באחריותי, לכן אני משתדלת לעשות את כל המאמצים בשביל שזה לא יקרה. אני מלידה הכי אוהבת את גזע כלבים זה.
ומי שלוקח כלב אמור לקחת גזע כלבים שמתאים לו ולשם מטרתו.

אריה מלמד-כץ אמר/ה...

כפי שכתבתי בפוסט, אני מבין אותך ואת אלו שאוהבים ומגדלים כלבי פיטבול ואמסטף. אני גם לא רוצה שיפגעו בכלבים חיים השייכים לגזעים המסוכנים.
יחד עם זאת, אני סבור שיש למדינה זכות לקבוע, וזאת בהתאם למחקרים ולסטטיסטיקות מישראל ומהעולם, אילו גזעים מסוכנים ביותר ועלולים לגרום למקרי מוות או חבלה קשה. אני חושב שצריך לאכוף את החוק המורה על סירוס (או עיקור) של כלבים מגזעים אלו ועל איסור ייבוא שלהם לארץ.
כשם שיש חוקים שלא מאפשרים לי לגדל נמר, דוב או אריה בבית כך יש למדינה זכות לאסור על גידול כלבים שהוכח כי הם מסוכנים מאוד.

אנונימי אמר/ה...

הסטטיסטיקה מיסודה מוטעית, ומיד אסביר למה.

כלבי פיטבול הוכלאו לצורך קרבות כלבים. לצערנו, תופעה זו רחבה גם כיום. כשמאמנים כלב לתקיפה כלשהי (בין אם לקרבות או ל"שמירה"), סביר שהוא יהיה תקיף הרבה יותר.

כלבי פיטבול ואמסטף מאומנים באחוזים גבוהים לאגרסיביות לצורך שמירה או קרבות. לכן גם הסטטיסטיקה מראה אחוזים גבוהים יחסית. כמובן שלא ניתן לבדוק לגבי כל כלב שנשך האם הוא אומן או לא אומן להתנהג באגרסיביות.

סטטיסטיקה קצת יותר עדכנית ומקומית, גם שלא מובאת מאתר המקדם הכחדת גזעים מסוימים ניתן למצוא כאן:
http://www.vtr.moag.gov.il/vtr/DogCenter/pdf/statistic_data_2012.pdf

ניתן לראות שאחוז הכלבים המוגדרים מסוכנים בשנת 2012 הוא כ-2%
כלבים אלה היו אחראים (יותר נכון בעליהם) ל 3.7% מהנשיכות.

אם נחשוב לרגע כמה כלבי פיטבול, אמסטף ורוטווילר מאומנים לאגרסיביות (גם אימון לשמירה מביא לאגרסיביות) וכמה מאומצים למשפחות ככלבים רגילים, נוכל להניח (כאמור אי אפשר להוכיח) שקיים משתנה מתערבב הנוגע לאופן האילוף והחינוך ואינו קשור בהכרח לגזע הכלב.

בסומליה קיימות כנופיות רצחניות של ילדים בגילאי 10. אם אאמץ ילד מכנופיה כזו, האם אוכל להיות בטוח שלא יתקוף אותי? והרי אף אחד לא יעז להגיד שהסומלים שייכים לגזע רצחני.

ולסיכום, הכל בחינוך. המדינה יכולה לטפל בבעיה על ידי חינוך וענישת מאלפים ובעלים שמתעללים או מקיימים קרבות כלבים, במקום להעניש בצורה קולקטיבית את הכלב ובעליו רק בגלל גזעו.

בנוגע למקרה שלך, א. אני מקווה שבנך מרגיש טוב יותר (אני מודע לכך שעברו שנתיים)
ב. כל כלב, בלי קשר לגזעו, לא צריך להיות משוחרר ללא השגחה. אני מקווה שבעליו של הכלב קיבל קנס רציני בעקבות הרשלנות הזאת.


מבעלים של כלב מקסים ומתוק שברגע אחד הוחלט עליו שהוא מסוכן.

אנונימי אמר/ה...

אני עברתי טראומה כשפיטבול רדף אחריי באמצע עבודה (שליח) ולמזלי הוא לא תפס אותי אבל התעלפתי לאחר מספר דקות כשכבר התחבאתי מאחורי בניין ושוב למזלי דיירת בבניין מצאה אותי וטיפלה בי ואני בעד להציע חוק של איסור גידול או ייבוא של כלבים מסוג פיטבול,רועה גרמני,אמסטף ודוברמן כדי שלא יהיו ילדים שיסתובבו עם פחד ברחוב כמוני מפחדים שלא יקפוץ עליהם כלב פתאום ואני מכיר ילדים שמבטלים המון דברים רק מהפחד שלא פתאום יצוץ כלב כזה ויפגע בהם אני חושב שהכלבים החזקים שמשמשים כאמצעי הגנה מקום בצבא.