יום ראשון, 31 בינואר 2010

איך ללמוד ביולוגיה בכיף

אני חושב שהלכתי ללמוד פיזיקה כי רציתי להבין את החוקים הבסיסיים של הטבע, אבל תמיד אהבתי גם ענפי מדע אחרים, במיוחד ביולוגיה. אולי הפחיד אותי עניין השינון ולכן לא ניסיתי מעולם ללמוד ביולוגיה במסגרת מסודרת. בשיטוטי באינטרנט מצאתי את הסרטון הנהדר הבא:



מעבר לכך שהוא משעשע במיוחד ומועיל כאמצעי שינון לקראת מבחן, אני חושב שיש כאן נקודה נוספת, שאותה הזכרתי ברשימה "המשימה: לעניין את התלמיד". בימינו על מנת לגרום לתלמידים ללמוד צריך למצוא דרכים יצירתיות. אז, ראשית, אני חושב שכיף ללמוד ואפילו לשנן באמצעות צפייה בסרטון כזה, אבל מעבר לכך - הכנת אמצעי עזר ללמידה יכולה להיות מטלה נהדרת. לדעתי, תלמיד שיעשה סרטון כזה, או משהו יצירתי אחר, יבין את החומר טוב יותר ממי שלומד רק על מנת להצליח במבחן. אני בכלל חושב שמבחנים הם אמצעי גרוע למדי להערכת תלמידים, אבל כעת לא ארחיב על כך, אלא אצרף סרטון משעשע ומחכים נוסף של אותו יוצר:



יום שבת, 30 בינואר 2010

טכנוראש

לפני כמה ימים קיבלתי מכתב מקסים מיעל - מורה וקוראת של הבלוג. תודה רבה, כיף לקבל מכתבים כאלו.בין היתר, יעל הפנתה אותי לאתר מעניין במיוחד של הטכניון - טכנוראש. החברים מהטכניון מארגנים מדי שנה תחרות הנדסית-מדעית-יצירתית. לא הכרתי והופתעתי לטובה מכך שעושים בארץ דברים נהדרים כאלו. מתוך אתר התחרות:

תחרות הטכנוראש, באדיבות ד"ר רוברט שילמן (ד"ר בוב) ולזכר ניב-יה דורבן יוזם התחרות, הינה תחרות הנדסית-יצירתית, הנערכת מדי שנה כמסורת בטכניון בחיפה. בכל תחרות מוצגת משימה הנדסית חדשה, עבורה נדרש למצוא פתרון מיטבי העומד בדרישות.
הפתרונות השונים מוצגים באירוע רב-משתתפים הנערך בלב הקמפוס. הפתרונות נבחנים על ידי צוות מדענים ומהנדסים בכירים, על פי מדדים הנדסיים מוגדרים. הפתרונות הנבחרים מזכים את בעליהם בפרסים יקרי ערך. יוזם רעיון תחרויות הטכנוראש הוא ניב-יה דורבן ז"ל - סטודנט ובוגר מצטיין של הטכניון, קצין בצה"ל, אשר נרצח על ידי חייל שיכור שרצה לגנוב את מכוניתו, בשובו לביתו מטיול. התחרויות נערכות לזכרו.

התחרות השנה נקראת אינדיפנדולום וההרשמה עד סוף פברואר 2010. ההרשמה פתוחה לקבוצות של עד שלושה משתתפים שחייבים להיות סטודנטים במוסדות אקדמיים או תלמידי תיכון. האמת שגם לי מתחשק להשתתף... חבל שאני כבר לא סטודנט :-(

לצפייה באוסף סרטונים מתחרויות קודמות: ערוץ טכנוראש ביוטיוב
על הזוכה בטכנוראש 2010: הכדורסל שהגיע רחוק

יום שישי, 22 בינואר 2010

התאבכות בונה בבריכה

איך ניתן ליצור גל גדול בבריכה קטנה?
פשוט מאוד! כל מה שצריך זה קרש שחייה וחוש קצב טוב.



אני מראה את הסרטון הזה בפעילות על גלים שפיתחתי בשנים האחרונות. זו הדגמה נהדרת של התאבכות בונה. הבחור נותן מכה למים, כלומר יוצר גל חדש, בכל פעם שהגל הקיים חוזר משולי הבריכה למרכז. הוא מתחיל את המכה כשהגל במרכז נמצא בשיא הגובה ומשקיע כוח כלפי מטה עד שהגל מגיע לשפל. הגל החדש שהוא יוצר מצטרף לגל הקיים, והיות שהם באותה פאזה, כלומר השיא שלהם והשפל שלהם מופיעים באותו זמן ובאותו מיקום, הם מתחברים זה לזה. לתופעה הזו קוראים התאבכות בונה.

אם לא היה לא חוש קצב טוב והוא היה מתחיל את הדחיפה בזמן לא נכון, לא הייתה נוצרת התאבכות בונה. במקרה הגרוע ביותר, אם הוא היה מתחיל לדחוף מטה כשהגל מגיע לשפל במרכז, הגל שלו היה מתחסר מהגל הקיים. לזה קוראים התאבכות הורסת.

ניתן לקשר את הסרטון גם למושג של גלים עומדים ולמושג התהודה. הגלים נעים מהמרכז לשולי הבריכה וחזרה, אך הואיל והבחור יוצר אותם בקצב הנכון, הגלים מתחברים זה לזה באופן שנראה כאילו הם עומדים במקום. אלו הם גלים עומדים. אורך הגל שלהם ששווה לקוטר הבריכה הוא אורך הגל המתאים ליצירת גל עומד. בבריכה שהשוליים שלה גמישים יתקבל גל עומד שעולה ויורד במרכז ובשוליים, ואילו לאורך מעגל שרדיוסו שווה למחצית מרדיוס הבריכה מתקבל קו של נקודות צומת שלאורכו פני המים לא משנים את גובהם. ניתן לומר שלאורך המעגל הזה מתקיימת התאבכות הורסת בין הגל שמגיע מהמרכז ובין הגל שחוזר מהשוליים, ואילו במרכז ובשוליים מתקיימת התאבכות בונה.

בדומה למה שמתרחש בסרטון שבירת הכוס, שגם אותו אני מראה בפעילות, מתקיימת כאן תהודה. הבחור משקיע מעט כוח בקצב הנכון (בתדר המתאים) והגל גדל בעוצמתו עם הזמן.

כיום אני מעביר את הפעילות כתוכנית העשרה בת יום אחד שמטרתה להראות לתלמידי תיכון כיצד גלים שונים - גלי קול, גלי ים, גלים אלקטרומגנטיים ואפילו גלים סייסמיים (גלי רעידת אדמה) - מופיעים בחיי היומיום וכיצד אנו יכולים להשתמש בהם. לקח לי המון זמן לפתח את הפעילות, ורבים עזרו לי במשימה זו. כל אחד מהמדריכים שעבדתי איתם הוסיף מהידע שלו ומניסיונו, המורים שלחו לי פידבק, והתלמידים לימדו אותי בעזרת השאלות וההערות שלהם. אבל הפידבק הכי חזק הוא התגובה של התלמידים במהלך השיעור. אם יש משהו משעמם או מיותר - פשוט רואים עליהם. לא ויתרתי על הקטעים העיוניים, אבל צמצמתי את החלק הזה, ושילבתי אותו יחד חלקים מלהיבים יותר. המטרה שלי היא שהתלמידים ייצאו מהפעילות עם הבנה עיונית בסיסית במקביל להיכרות בלתי אמצעית ואינטואיטיבית עם עולם הגלים. אני מנסה להשיג היכרות כזו בעזרת סיפורים, סרטונים והדגמות. פעילות בודדת לא יכולה להביא להבנה מעמיקה, אבל היא יכולה לעורר את הסקרנות.

לקריאה נוספת: המשימה: לעניין את התלמיד (בבלוג הזה)

יום שלישי, 19 בינואר 2010

רעידת האדמה בהאיטי

לפני שבע שנים וחצי נסעתי עם ג'ודי לאיים הקריביים. זה היה ירח דבש הרפתקני למדי - בחרנו להתאכסן במלונות פשוטים ולהסתובב ברגל בערים, בהרים ובחופים על מנת להכיר את המקומות ואת התושבים. התחנה הראשונה שלנו הייתה הרפובליקה הדומיניקנית, שכנתה של האיטי על האי היספניולה. חששנו בעיקר מההוריקנים, ואכן יצא לנו לפגוש סופה טרופית שהיא מין מיני-הוריקן. לסכנת רעידות האדמה באזור לא היינו מודעים אז.

מיפוי רעידות האדמה בשנים 1998-1963

רעידות אדמה הן אחת התופעות הבלתי-צפויות ביותר על פני כדור הארץ. עם זאת, ניתן לפחות לדעת היכן רעידות לא יקרו - הן לא יתרחשו במקום בו לא קיים העתק (קו שבר). העתק הוא קו המפריד בין שני גושי סלעים על קרום כדור הארץ. כוחות פנימיים מניעים את הגושים האחד יחסית לשני, אולם התנועה הזו לא חלקה - ייתכן מצב שבו הגושים תקועים ולא זזים עד שמצטברת אנרגיה מספיק גבוהה. במצב זה, האנרגיה משתחררת בבת אחת בצורת רעידת אדמה כשהגושים מתחילים לנוע. יש להעיר שגם במקומות אחרים, שאינם קרובים להעתקים, תיתכן רעידת אדמה חזקה, אבל לשם כך צריכה להשתחרר כמות גדולה של אנרגיה, למשל עקב נפילת אסטרואיד או פיצוץ פצצה אטומית. פעולות אנושיות נוספות יכולות לגרום לרעידות אדמה חלשות או להעצים רעידות אדמה טבעיות.

האיטי, וגם ישראל, שוכנות באזורים בהם יש פעילות סייסמית רבה, כלומר באזורים שבהם רעידת אדמה חזקה יכולה להתרחש בכל רגע. רבים ניסו למצוא דרך לחזות רעידות אדמה מבעוד מועד, אך עד היום לא נמצאה דרך מוכחת, בעלת אחוזי הצלחה גבוהים, לעשות זאת. רוב השיטות מבוססות על סימנים מקדימים שמגיעים לפחות כמה שעות לפני הרעידה. אני הייתי מציע לנסות להבין טוב יותר את מנגנון אגירת האנרגיה בהעתקים ולנסות לכמת את כמות האנרגיה המצטברת, או לחילופין למצוא דרכים לשחרר את האנרגיה באופן מבוקר, אבל זה עדיין בגדר מדע בדיוני. בכל אופן, מציאת "תרופה לרעידות אדמה", כפי שהגדיר זאת תלמיד בפעילות שהעברתי לפני שבוע, היא ללא ספק אחת המטרות החשובות של המדע בימינו.

רעידת האדמה בהאיטי, צבע אדום מסמל רעידה חזקה במיוחד

בהיספניולה קיימת מערכת מורכבת של שברים. רעידת האדמה בהאיטי בשבוע שעבר, שמקורה בתזוזה לאורך העתק פנימי בתוך הלוח הקריבי (Enriquillo-Plantain Garden Fault), הייתה קטלנית במיוחד עקב שלוש סיבות עיקריות. הגורם המרכזי הוא איכות הבנייה במדינה - מרבית המבנים בהאיטי לא מסוגלים לעמוד ברעידת אדמה חזקה. בימינו, ללא יכולת חיזוי של רעידות אדמה, נושא הבנייה הוא האמצעי המרכזי בכל ניסיון ממשלתי להקדים תרופה למכה. לגורם זה, שעליו יש לאדם שליטה מסוימת, חברו כאן שני גורמים שאין עליהם שליטה. ראשית, עיר הבירה הצפופה של האיטי, פורט-או-פרנס, קרובה מאוד לנקודת המוקד העילית של רעידת האדמה הנוכחית. נקודה זו, הקרויה אפיצנטר, מוגדרת כנקודה על פני השטח שנמצאת מעל מוקד הרעש. ברעידת האדמה בהאיטי המרחק בין האפיצנטר לעיר היה 15 ק"מ בלבד. שנית, מוקד הרעש היה סמוך לפני השטח - עומקו עומד על 13 ק"מ בלבד. זו נקודה חשובה, משום שהגלים הסייסמיים ההרסניים ביותר נעים על פני השטח.



רעידת אדמה יוצרת ארבעה סוגי גלים שניתן להבדיל ביניהם בקלות בסייסמוגרף, מכשיר מדידה המיועד לרישום רעידות אדמה. שני סוגי גלים מסוגלים לחדור לתוך כדור הארץ. המהירים יותר, גלי P, הם גלי אורך, כלומר ההפרעה מתרחשת בכיוון תנועת הגלים. גלים אלו יכולים לעבור במוצקים ובנוזלים וכל רעידת אדמה מהווה מקור של גלים כאלו שמגיעים לכל נקודה על פני כדור הארץ. העוצמה שלהם קטנה יחסית, וייתכן שבעלי חיים, כמו כלבים, שמתחילים לנוע בחוסר שקט זמן קצר לפני רעידת אדמה חשים את הגלים הללו, בעוד שאנו בדרך כלל לא מרגישים אותם. אם כך, תנועה עצבנית של בעלי חיים יכולה להוות סימן טוב לרעידת אדמה קרובה מאוד. גלי S, שמגיעים זמן קצר אחרי גלי P, הם גלי רוחב, שבהם ההפרעה מאונכת לכיוון ההתקדמות. הם נעים רק במוצקים, ובעזרתם הבינו שבתוך כדור הארץ קיים אזור נוזלי גדול - הגלעין החיצוני. בשנת 1910 הבחינו, שבניגוד לגלי P, גלי S לא מגיעים לצד השני של כדור הארץ, והמסקנה הייתה שאזור הצל הזה נובע מחסימה שלהם בשכבה נוזלית בתוך כדור הארץ.

שני סוגי גלי השטח שנובעים מרעידות אדמה, איטיים יותר והרסניים יותר יחסית לגלי P וגלי S. המהירים יותר מבין גלי השטח, גלי לאב (love), הם גלי רוחב. אחרונים מגיעים גלי ריילי (Rayleigh) שצורתם דומה לגלי ים (גם גל רוחב וגם גל אורך), אלא שהם נעים בקרום המוצק של כדור הארץ ולא במים. גלי ריילי גורמים, בדרך כלל, למרבית הנזק. כאמור, שני סוגי הגלים הללו הם גלי שטח, כלומר הם לא יכולים לחדור לתוך פנים כדור הארץ. העוצמה הגדולה שלהם היא הסיבה העיקרית לכך שרעידות אדמה רדודות, שהמוקד שלהן לא עמוק, נחשבות למסוכנות יותר. עוצמת הגל נחלשת עם המרחק, ולכן הקרבה לאפיצנטר היא גורם מרכזי נוסף המשפיע על מידת הנזק.

מלון "ארמון החורף" ביריחו שקרס ברעידת האדמה של 1927, צולם על ידי צלמי המושבה האמריקאית בירושלים

ומה קורה בארץ? העתק ים המלח, שבשטח ישראל ממוקם בין עמק החולה בצפון לאילת בדרום, מפריד בין הלוח הערבי (עבר הירדן) שנע צפונה ובין הלוח האפריקאי. ההעתק מהווה מקור ראשי לרעידות אדמה באזורנו - רעידות אדמה חזקות התרחשו לאורכו בעבר ואין ספק שרעידות חזקות יתרחשו גם בעתיד. בהיבט כלל-ארצי, הדרך הטובה ביותר להיערך לסכנות היא חיזוק המבנים. כבר קיימת תוכנית מפורטת כיצד לעשות זאת, תמ"א 38, אלא שבפועל הביצוע נערך באטיות רבה. בערי הפריפריה, כמו טבריה ובית שאן שנמצאות באזור סיכון ראשי, התוכנית רחוקה מאוד מתחילת ביצוע. הרעיון הכלכלי מאחורי תמ"א 38 הוא שהקבלן ישפץ את הבניין, יגדיל את גודל הדירות, יבנה חניון ויתקין מעליות בחינם, ובתמורה יקבל זכות לבנות דירות על גג הבניין שיישארו בבעלותו. מבחינת הקבלנים עסקה כזו משתלמת מאוד במרכז, היכן שמחירי הדירות בשמיים, אבל במקומות כמו טבריה או קריית שמונה הדירות שהם מקבלים לא שוות את מחיר חיזוק הבניין והשיפוץ. להערכתי, בלי התערבות ממשלתית אין סיכוי שהתכנית תבוצע באזורים שבהם באמת צריך אותה.

עד שהבניינים בארץ יחוזקו, אם בכלל, כל שנותר הוא לזכור כמה כללי התנהגות בסיסיים בעת התרחשות רעידת אדמה. כאמור, אנו וחיות הבית עשויים להרגיש את הרעידה הראשונית הנובעת מגלי P ו-S בטרם מגיעים גלי השטח ההרסניים יותר. לכן, אם יש אפשרות להגיע לשטח פתוח, רחוק ממבנים, תוך מספר שניות - רצוי לעשות זאת. אולם, יש לשים לב שחוף ים עלול להוות מלכודת מוות עקב סכנת גלי צונאמי. מי שנוסע ברכב צריך לעצור במקום פתוח, לא מתחת לגשר או בסמוך למבנה או מתלול, ולהישאר ברכב. מי שנמצא בבית ולא יכול להגיע לשטח פתוח תוך מספר שניות צריך להגיע למקום הבטוח ביותר בבית, לפי סדר העדיפות הבא: ממ"ד, חדר מדרגות, מתחת לשולחן כבד, פינה פנימית רחוקה מחלונות וממדפים.

לא כולם מודעים לסכנה המוחשית מאוד של רעידת אדמה חזקה בישראל, ואני מקווה שכעת תהיה התעוררות, אם כי אני לא בטוח שהאייטם של האיטי יחזיק מעמד זמן רב בכותרות. כבר מזמן נוכחתי לדעת שללא עניין תקשורתי, קשה לקדם תכניות שעולות כסף רב. אבל, לפחות מבחינת המחקר הגאולוגי והעניין המדעי, אזורים שבהם קיים סיכון גבוה לרעידת אדמה, כמו ארץ ישראל, יישארו תמיד האזורים המעניינים ביותר.
עדכון: מתברר שלפני שנתיים הבחינו מדענים בעליית הלחץ לאורך ההעתק שעובר ליד פורט-או-פרנס וחזו אפשרות של רעידת אדמה קרובה בעוצמה של 7.2. הם לא טעו בהרבה: רעידת האדמה בהאיטי הייתה בעוצמה של 7.0. (הידיעה באתר physorg)

    יום חמישי, 7 בינואר 2010

    סידני לוב

    נזכרתי בסידני לוב (Sidney Loeb), אבי שיטת האוסמוזה ההפוכה, כשקראתי מאמר אודות התפלת מים מאת עידן ישראל פייביש שהתפרסם בגיליון 136 של גליליאו (דצמבר 2009). זכיתי להכיר אותו לפני קצת יותר משלוש שנים כשאני וג'ודי התחלנו לכתוב על אנרגיה חלופית עבור גליליאו. המאמר הראשון עסק בשיטה לא כל כך מוכרת של הפקת אנרגיה על ידי ניצול הפרשי מליחות - אנרגיה כחולה.

    תאור סכמטי של שיטת PRO להפקת אנרגיה

    הרעיון מאחורי שיטת PRO (ראשי תיבות של Pressure retarded osmosis), אחת משתי השיטות של אנרגיה כחולה, הוא זה: נניח שיש לנו מיכל עם שני תאים המופרדים על ידי ממברנה שחדירה רק למים אך לא ליוני מלח (ממברנה חדירה למחצה). אם מכניסים לתא אחד מים מתוקים (בעלי מליחות נמוכה) ולתא השני מי ים (בעלי מליחות גבוהה), מים יעברו מהצד של המים המתוקים וימהלו את מי הים. לתופעה הזו קוראים אוסמוזה, והיא נובעת מהנטייה של תמיסות להשוות ריכוזים באמצעות פעפוע (דיפוזיה) כשהן באות במגע. הפקת האנרגיה נעשית באמצעות ניצול המים שעברו לתא השני לצורך הנעת טורבינה. מדינות עשירות במי נהרות הזורמים לים, כמו נורבגיה, חוקרות אפשרות לייצר אנרגיה בשיטה זו, וייתכן שהשיטה תהיה רלוונטית גם עבור ישראל אם תיכרה תעלת הימים ויתקיים מגע בין מי ים רגילים למי ים המלח. הפרשי המליחות הם הגורם המכריע כאן.

    כשהתקדמנו בתחקיר ראינו שם אחד שחוזר שוב ושוב במאמרים המדעיים הנוגעים ליישומים השונים של מתקני אנרגיה כחולה, ולהפתעתנו גילינו שהאיש חי בארץ ועדיין עוסק במדע בגיל 89. זה היה סידני לוב: פרופסור, מהנדס כימיה וממציא מוכשר, שהגה את אחת השיטות של האנרגיה הכחולה, שכלל את השנייה, ולא פחות חשוב - הוא היה הראשון שהצליח ליישם מתקן התפלת מים באמצעות אוסמוזה הפוכה. כיום זו השיטה המועדפת בעולם להתפלת מי ים.

    המשותף לאוסמוזה הפוכה ולאוסמוזה רגילה הוא שימוש באותה ממברנה חדירה למחצה, אלא שהפעם ממלאים רק תא אחד במי ים. כשמפעילים לחץ על מי הים, עוברים מים דרך הממברנה לתא השני. המים הללו הם מים מתוקים טובים לשתייה. על מנת ליצור את הלחץ צריך להשקיע הרבה אנרגיה, אבל נראה שאין ברירה - במקומות רבים בעולם, כולל ישראל, מים מותפלים הפכו למצרך הכרחי.

    פרופסור סידני לוב בביתו

    למזלנו, הצלחנו לקבוע פגישה עם פרופ' סידני לוב, וזכינו לשוחח עמו במשך כמה שעות. זו הייתה חווייה מעשירה ומרתקת עבורי. אני זוכר אותו כאדם צנוע, אדיב וסבלני, בעל שילוב נדיר של גישה הנדסית עם גישה מדעית. מצד אחד היה חשוב לו לספק לנו הסבר מדעי מדויק לכל שאלה ומצד שני הוא התעמק בפרטים הטכניים, שהם בעצם אלו שמאפשרים הפיכת עיקרון מדעי ליישום מוצלח.

    סיפור מעניין אחד קשור להמצאה הגדולה שלו - ממברנה חדירה למחצה יעילה במיוחד. הוא ועמיתו ניסו מגוון ממברנות. אחת מהן, עשויה מצלולוז-אצטט, נתנה ביצועים מרשימים בבדיקה הראשונה, אך בבדיקה השנייה הביצועים היו עלובים. הם המשיכו לחקור וגילו ששני הצדדים שלה שונים ויש חשיבות לכיוון שבו שמים את הממברנה: הצד הדק צריך להיות מופנה כלפי התא שממנו עוברים המים לצד השני. "לפעמים אני תוהה אם היינו ממשיכים לבדוק ממברנה זו, אילו הניסוי הראשון שלה היה נכשל", אמר לנו פרופ' לוב כשפגשנו אותו.

    אני מביא כאן קטע מהמאמר "אנרגיה כחולה" שהתפרסם בזמנו בגיליון 99 של גליליאו (נובמבר 2006).

    את פרופ' לוֹבּ בן ה-89 אנו פוגשים בביתו ביישוב עומר, ליד באר-שבע, בו הוא מתגורר כבר למעלה משלושים שנה. לראשונה הוא הגיע לבאר-שבע בשליחות אונסק"ו, בשנת 1967, על-מנת להקים מפעל התפלה בקיבוץ יטבתה וללמד את טכנולוגיית האוסמוזה ההפוכה בישראל. ההזמנה הייתה לשלושה חודשים, אך לוֹבּ נשאר שלוש שנים, שבסיומן הוא שב לארצות-הברית רק כדי לחזור ולעלות לארץ באופן רשמי. הוא החל לחקור וללמד באוניברסיטת בן-גוריון שזה עתה נוסדה. מתקן האוסמוזה ההפוכה הראשון בישראל להתפלת מי תהום מלוחים אכן הוקם ביטבתה, אם כי בתחילה הקיבוצניקים חששו מהמים המותפלים, ובעצם, הקיבוצניקיות היו אלה שעשו את הצעד הראשון ומצאו שימוש למים הרכים - חפיפת ראש. ותיקי הקיבוץ עוד זוכרים, שכדי לשכנע אותם לנסות וללגום מהמים, הביא פרופ' לוֹבּ את ד"ר ברלין מבית החולים סורוקה, שהצליח להפחיד אותם כהוגן לגבי הנזקים בשתיית מים מלוחים.

    פרופ' לוֹבּ מספר שבמשפחתו לא היו מדענים, וגם לו לא היו שאיפות בתחום. הוא סיים לימודי הנדסה כימית באוניברסיטת אילינוי והלך לעבוד בתעשייה הצבאית והאזרחית בקליפורניה. אחרי 16 שנה התעורר בו שוב חיידק הלימודים והוא נרשם ללימודי תואר שני ושלישי באוניברסיטת UCLA. יחד עם שותפו למחקר, סריניווסה סורירג'אן (Sourirajan), שאיתו הוא שומר על קשר עד היום, התוודע סידני לוֹבּ לרעיונות של פרופ' ריד (Reid) מפלורידה, לגבי האפשרות להתפיל מים בעזרת אוסמוזה הפוכה. את פרסומו העולמי קנה לוֹבּ בזכות היישום המוצלח הראשון של השיטה. זה קרה בשנת 1965, בקואלינגה (Coalinga), עיירה קטנה ושכוחת אל בקליפורניה, בה הוקם בשנה זו המפעל המסחרי הראשון להתפלת מים בשיטת האוסמוזה ההפוכה. הוא נזכר בחיוך, שלמבחן המסכם שלו בלימודי הדוקטורט, שנה קודם לכן, ביקשו ממנו הבוחנים להביא שלטים עם שאלות, משום שכבר אז הוא היה המומחה מספר אחד בעולם לאוסמוזה הפוכה.

    בעקבות עליית מחירי הנפט, הגה פרופ' לוֹבּ את רעיון האנרגיה הכחולה בשנת 1973. "לקחתי תהליך התפלה שבו משקיעים אנרגיה, ופשוט הפכתי אותו", הוא מסביר. הרעיון המקורי היה להשתמש בהפרשי המליחות בין נהר הירדן לים המלח, ואם לא בישראל אז לפחות בנהר ירדן אחר – זה שנשפך לימת המלח ביוטה. כיום, עשרים שנה מאז פרישתו לגמלאות, הוא ממשיך במחקר תיאורטי של ממברנות ובתכנון מתקני אנרגיה כחולה. "כשהוא עובד על מאמר, סידני לא ישן ולא אוכל כמה ימים" – מתלוננת רעייתו בנושא זה. לפני שש שנים, כאשר ביקר בחברת Statkraft בנורבגיה, קיבל פרופ' לוֹבּ הצעה מפתה לשמש כיועץ בשכר. למרות גילו, הוא סירב להצעה, רק משום שהתבקש לחתום על הסכם סודיות. עם זאת, הוא עדיין שומר על קשר עם הנורבגים ומתעדכן לגבי התקדמות מחקר הממברנות שלהם. הוא אופטימי בקשר לאנרגיה כחולה ומעריך שתוך עשרים שנה היא תחליף שיטות אחרות במדינות חוף שופעות מי נהר.

    השנה נסגר מבחינתו מעגל, עת הוענק הפרס הראשון על שמו, בכנס בצרפת. את הפרס יזמה פרופ' מרים בָּלַבַּן, עורכת כתב העת Desalination, אותו כתב-עת שבגיליון הראשון שלו פורסם המאמר המקורי של סידני לוֹבּ על אוסמוזה הפוכה, לפני למעלה מארבעים שנה.

    פרופ' סידני לוב נפטר ב-12 בדצמבר 2008, בגיל 92. יהי זכרו ברוך.