יום ראשון, 18 ביולי 2010

פרסקטי, פיזור בהאבהא וימיו המוקדמים של האינטרנט

בסתיו 1999 השתחררתי משירות הקבע והתלבטתי אם לעשות תואר שני בפיזיקה או בהנדסת אלקטרוניקה. דיברתי עם פרופ' אמנון מועלם מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בן-גוריון והוא הציע לי הצעה שלא ניתן לסרב לה: לבלות את הסמסטר הראשון במאיץ חלקיקים שנמצא במכון מחקר בפרסקטי, שליד רומא. אמרתי לו שאני רוצה לחשוב, והוא שאל: "מה, אתה נשוי?". עניתי שלא. "אז על מה יש לך לחשוב?", הוא אמר. הוא צדק, ולמחרת אמרתי לו שאני מסכים, תשובה שלא הפתיעה אותו בכלל. תוך ימים ספורים התארגנתי ויצאתי בטיסה לרומא.

למרות שפיספסתי את הסמסטר הראשון של התואר השני והיה לי די קשה בסמסטר הבא, במבט לאחור ההחלטה שלי הייתה נכונה. זו הייתה הזדמנות נהדרת עבורי להכיר באופן בלתי-אמצעי את התחום שבו עסקתי בעשר השנים הבאות, וחוץ מזה הכרתי קצת איטליה ואת האוכל האיטלקי שהוגש לנו מדי יום בארוחת הצהריים.

משום מה הקולגות שלי במכון המחקר האיטלקי היו בטוחים שאני דוקטורנט עם ניסיון בפיזיקת חלקיקים, ולכן הם התפלאו בכל פעם ששאלתי שאלות בסיסיות. החלטתי לשאול רק על נושאים מתקדמים ולנסות להשלים את החסר לבד בספרייה של מכון המחקר או בעזרת האינטרנט שהיה אז שונה מאוד מאיך שהוא נראה כיום.

מושג אחד שדי נתקעתי בו נקרא "פיזור בהאבהא" (Bhabha scattering). "האם לקחת בחשבון את פיזור בהאבהא?", הייתי שומע בכל פגישת עבודה. "פיזור בהאבהא יכול להסביר את זה", הם נהגו לומר זה לזה כשהוצגו תוצאות ראשוניות של הניסוי, וכמעט בכל פעם שהתקבלו תוצאות לא צפויות, שלא התאימו לתחזית, היה מי שצעק: "ואולי זה בגלל פיזור בהאבהא?".

לא מצאתי ספר שמסביר מה זה פיזור בהאבהא. מאמרים דווקא מצאתי, אבל ההנחה של הכותבים הייתה תמיד שהקורא מכיר את המושג. ניסיתי את כוחי באינטרנט, אבל למרות שעות של חיפושים לא הצלחתי למצוא אפילו רמז, מלבד מה שהיה ידוע לי כבר קודם: המושג קשור לפיזיקת החלקיקים. באותם ימים נהגתי לרשום לעצמי על פתק מושגים שאני רוצה להבין - בפיזיקה ובתחומים אחרים. פיזור בהאבהא עלה בגאווה לראש הרשימה.

באחת מפגישות העבודה שבהן השתתפתי דיברנו על התוצאות שהתקבלו זה עתה. אני לא זוכר את כל הפרטים, אלא רק שהתוצאות היו ממש מוזרות. בשלב מסוים השתרר שקט שנמשך כדקה. "אולי זה נובע מפיזור בהאבהא?", אמרתי בשקט. הם לא היו רגילים לשמוע אותי, וכולם הסתובבו מיד לעברי. אחרי כמה שניות מישהו אמר: "אני חושב שכן". "נכון", "בהחלט", אמרו שאר המשתתפים והמשתתפות, ואני הרגשתי גאווה, אבל את המושג עדיין לא הבנתי. למעשה, ביררתי את משמעותו רק כשחזרתי מאיטליה.

פיזור בהאבהא הוא אינטראקציה בין אלקטרון לפוזיטרון (אנטי-אלקטרון) שבסופה נשאר אלקטרון אחד ופוזיטרון אחד. בניסוי KLOE שבו השתתפתי גורמים להתנגשויות אנרגטיות בין אלקטרונים לפוזיטרונים, ופיזור בהאבהא הוא אחד התהליכים הנפוצים שמתרחשים שם. הוא מהווה רעש רקע לתהליכים הנדירים יותר שאותם מעוניינים לחקור, ועל כן יש עניין לדמות אותו בצורה הטובה ביותר בעזרת תוכנות הסימולציה ולהבין אם מה שאנו רואים הוא אכן התהליך הנדיר שאותו מחפשים או פיזור בהאבהא הפחות מעניין. בגלל שהתחזית לגבי פיזור בהאבהא מדויקת, משתמשים בכמות האירועים שנמצאו כמתאימים לפיזור זה גם על מנת למדוד את עוצמות קרני החלקיקים (luminosity), גודל שמשתמשים בו עבור כל תוצאה המתקבלת בניסוי.

נזכרתי בסיפור הזה היום כשחשבתי על כך שאני כבר לא משתמש בפתקים על מנת לרשום מושגים לא מוכרים, אלא מוצא את התשובה מיד. אני חושב שיש לכך שלוש סיבות:
  1. האינטרנט מכיל היום הרבה מידע בצורות שונות - אתרים, בלוגים, אנציקלופדיות, מאמרים וספרים - וכל אלו מאפשרים גישה למקורות שקודם היה קשה להגיע אליהם. אחד הדברים שהאינטרנט יצר הוא שיתוף של ידע שנמצא אצל סתם אנשים בעולם, והשיתוף הזה מאפשר למצוא תשובות למגוון גדול של שאלות. אני מקווה שיותר ספרים יעלו לרשת. זה ישפר מאוד את נגישותו של מידע רב-ערך שכיום שמור בעיקר בספריות.
  2. מנועי החיפוש מאפשרים, תוך שימוש במילות חיפוש נבונות, למצוא מידע ביעילות ובמהירות. ולמרות הביקורת שיש לי על גוגל, אין ספק שהחבר'ה הללו עשו מהפכה. 
  3. עם הזמן רכשתי ניסיון בסינון מידע וכיום אני יכול במהירות יחסית לדעת אם מדובר במידע אמין או לא. לדעתי צריכים לשים על זה יותר דגש בבתי ספר, ולנסות ללמד את הילדים לסנן מידע. הרי האינטרנט עתיד לתפוס מקום גדול עוד יותר בחיינו.

5 תגובות:

עופר אמר/ה...

מנוע חיפוש מעניין תוכל למצוא כאן:
https://duckduckgo.com/

אריה מלמד-כץ אמר/ה...

אני מבטיח לנסות אותו.

Ehoud אמר/ה...

אריה

גם לי יצא לבלות באיטליה תקופה ממושכת בעקבות השתלמות/עבודה מדעית זו אכן הייתה חוויה מהנה. מבחינות רבות אני מוצא הרבה הקבלות בין איטליה לישראל ...

בהקשר של האינטרנט יש לו אכן יתרונות אדירים אבל מצד שני הוא מוביל לשטחיות מסויימת. חוויית החיפוש והמציאה נהייתה הרבה יותר טריויאלית. אני גדלתי בדור שעוד
חיפשו באינציקלופדיות נחשפו למידע קראו ערכים בשביל הכיף ולא פשוט העתיקו תכנים.

בהקשר של הסיפור שלך על פיזור בהאבהא
נזכרתי בסיפור על ריצארד פיינמן שהגיע בזמן מלחמת העולם השניה לבצע
ביקורת על מפעל העשרת אורניום. הראו לו תרשימים של המפעל והוא היה מבולבל
מרוב סימנים אז במקום לשאול ישירות אם סימן כלשהו הוא ברז הוא פשוט הצביע עליו ואמר מה קורה אם הברז הזה מתקלקל. הסתבר כי הסימון אכן היה של ברז והברור הראה כי קלקול שלו היה גורם לתקלה וכך יצא לפיינמן שם של גאון. מצחיק כי הוא באמת היה גאון. אגב כדי להשלים את פרטי הסיפור ולבדוק שאיני טועה השתמשתי באינטרנט...

אריה מלמד-כץ אמר/ה...

אהוד, תודה על התגובה - נהניתי וצחקתי.

זה מזכיר לי סיפור נוסף משהותי באיטליה שמראה מה הדרך הנכונה לדובב אנשים. באחד הימים התבקשתי לעשות משמרת לילה שבה משגיחים שהמאיץ פועל כשורה. את המשמרות ממשיכים גם כשהמאיץ בהשהייה, משום שיש להמשיך לוודא שהכל כשורה, אבל אז אין כמעט עבודה, וכך אכן היה באותו לילה.
אחד הבוסים הגדולים החליט בדיוק באותו לילה לעשות משמרת גם כן, וכך יצא שבילינו יחד לילה שקט, כמעט בלי עבודה. בעזרת שאלות מתוחכמות (בסגנון של השאלה על הברז של פיינמן) הצלחתי לגרום לו לתאר לי את אופן פעולת המאיץ ואת חלקיו השונים - משהו שהיה קשה מאוד להבין מהמפרט.
כל עוד הוא הרגיש שאני בעניינים והוא רק מרחיב את ידיעותיי, הוא דיבר בשטף. אבל לקראת הבוקר, כשהתעייפתי, ואמרתי על משהו בטעות שזה תחום שאני לא מבין בו, הוא פשוט הפסיק לדבר.

אנונימי אמר/ה...

השאלה

כה חשקה לבנה דמות שמש עד עלתה במחלצות צהבהבה ובנוקדה עוד מן קדם דמתה ביצת השליו אשר בחשכת פנימה נעטפה.
מילוא לבנה שאיננה אלא צהובה היה כנגד כל צפי לבנות היורדות בכרמים צחורות אך כמוה שם תלויה ברקיע שמים קיפצו איילות צהבהבות.
שלשה ספרים עמדו כר לכר וכרס לכרס,עמוד ועליו תווים בדפוס ובהם גם מספור רב,כינור וקשתו תלויה על עמוד נשמתו ועמוד עדשים(טלסקופ) נח בסמוך פרוס על כל עדשיו.
הכל היה לשווא מחברות המתמטיקה,הפיסיקה והמוזיקה גם,לא צלח אף את מציאת השם לדמותו,אם תתאר או שלפחות תתאים קולית או אפילו רק מראה האותיות כעלה בפלג מים ימצא בין שאר אותיות.
אך נתברר הכל היה לשווא,שעות של מחשבה,ואולי היו לעונג,כמה רחוקות הן מרחק זמן לא רב,מה עברו ירחים מלאים בודדים אפילו לא שנה וכבר העניין בפיסיקה התחלף למוזיקה,ואולי זה כי כך הם עלמים צעירים לא יסתפקו בלרדוף אחד אלא ירדפו רבים,אולם ייתכן כי משנתברר כי אין למרדף טרף ואינו בן הישג,התחלף המרדף,אולי בו טרפי יושג,ברם משנתחלפו המרדפים הכל התרחק לשכחת שעמום כל טרף וכל כלי ציד אשר היו להשיגו ומה נותר רק טעם אזוב,אומר לי עזוב עזוב ועין אשר אמורה לי ליזוב מי נשימה אשר גאתה,איך זה אוויר נעשה למים... עוד מרדף בלתי מושג.

תלמיד לשעבר(אולי לא כל כך תלמיד כמו מקשיב לשעבר-שיחות מעטות דאבון רב)