‏הצגת רשומות עם תוויות חורים שחורים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חורים שחורים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 27 באוגוסט 2010

מנגנון היצירה של חורים שחורים סופר-מסיביים

מדע האסטרונומיה עבר התפתחות מרשימה במהלך עשרים השנים האחרונות והידע שלנו אודות היקום בכלל ואודות היקום הקדום בפרט התרחב באופן ניכר. אחת התגליות החשובות בתקופה זו היא ההבנה שבמרכזה של כל גלקסיה נמצא חור שחור סופר-מסיבי. מדובר בחורים שחורים בעלי מסה שקולה למיליוני מסות שמש לכל הפחות (למשל בשביל החלב), ובמקרים לא מעטים אפילו מיליארדי מסות שמש.

בילדותי הרביתי לקרוא על אסטרונומיה, ואני זוכר כיצד הוקסמתי מתיאור הקוואזרים האדירים. אז לא היה הסבר לקרינה החזקה הנפלטת מהם וזה רק הוסיף לסקרנות שלי. היום ידוע שמדובר בחורים שחורים סופר-מסיביים הנמצאים במרכזן של גלקסיות רחוקות. הקרינה שמגיעה מהם נפלטה ביקום הצעיר, וקוואזרים אלו, יחד עם חורים שחורים סופר-מסיביים נוספים שהתגלו בשנים האחרונות, שופכים אור על הרכבו של היקום הקדום. בעזרת התצפיות הללו ידוע שהגלקסיות הקדומות נוצרו ביקום בן מאות מיליוני שנה בלבד, וכי חורים שחורים סופר-מסיביים נוצרו בערך באותה תקופה.

אילוסטרציה של חור שחור סופר-מסיבי שנוצר לפני כ-13 מיליארד שנה (גיל היקום הוא כ-13.7 מיליארד שנה). מקור: NASA

מנגנון יצירתם של החורים השחורים הענקיים נותר בגדר תעלומה. כפי שכתבתי בפוסט אודות התגליות הפיזיקליות של המאה ה-21 - אני סבור שהבנת מנגנון יצירתם והבנת הקשר בינם ובין גלקסיות האם שלהם הן מטרות חשובות של המחקר האסטרונומי בימינו. ובכן, ייתכן שרמז ראשון התגלה זה עתה: בעזרת כלי סימולציה הצליחו מדענים להסביר את מנגנון יצירתם. כך מדווח אתר ScienceDaily המתאר מאמר של קבוצת חוקרים מארצות הברית, שווייץ וצ'ילה (L. Mayer, S. Kazantzidis, A. Escala & S. Callegari) שהתפרסם בנייצ'ר.

מקורם של חורים שחורים, הנוצרים בימינו, בכוכבים מסיביים שמסיימים את מלאי הדלק הגרעיני שלהם וקורסים לתוך עצמם בהשפעת כוח הכבידה שלהם. משערים שמרבית הכוכבים ביקום הקדום היו ענקיים - המסה שלהם הייתה גדולה פי כמה מאות ממסת השמש שלנו. למרות זאת, קריסה כבידתית של כוכבים כאלו (metal-free stars, population III stars) שסיימו את מלאי הדלק הגרעיני שלהם לא מצליחה להסביר את היווצרותם של קוואזרים בעלי מסות הרבה יותר גדולות. מסה אופיינית של קוואזר גדולה פי למעלה ממיליון ממסה של כוכב קדום גדול וקשה להסביר את יכולת איסוף החומר המהירה של החור השחור לאחר היווצרותו.

אפשרות נוספת, סבירה יותר, היא קריסת כמויות גדולות של גז במרכזי הגלקסיות הראשוניות. אולם, מודל כזה לא מסביר מדוע ענני הגז קרסו לחור שחור מבלי שנוצרו כוכבים קודם לכן. הרי גם כוכב עשוי מענן גז שנדחס בהשפעת כוח הכבידה של עצמו.

קבוצת החוקרים בחרה לבדוק השערה אחרת. באמצעות מחשבי-על הם הריצו תסריט של התנגשות שתי פרוטו-גלקסיות (קדם-גלקסיות) - ענני גז ענקיים שמהם התפתחו הגלקסיות. הסימולציה הראתה שהתנגשות כזו יכולה להביא ליצירה של חור שחור ענקי, משום שהיא מאפשרת ריכוז כמות גדולה מאוד של גז בנפח קטן שקורסת במהירות לחור שחור. במילים אחרות, אירוע אלים של התנגשות גלקסיות עשוי להביא לדחיסה מספקת של גז לשם יצירת חור שחור, מבלי שייווצרו לפני כן כוכבים חדשים.

מחקר מעניין, אבל ברור שהוא עדיין לא מהווה סוף פסוק. ראשית, צריך לבדוק אם קצב התנגשויות קדם-הגלקסיות היה מספיק גדול על מנת להסביר את היווצרותו של חור שחור בכל גלקסיה. ושנית, כלי המחקר שנעשה בו שימוש אינו מספיק על מנת לתת תשובה סופית. סימולציה היא כלי חזק וחשוב בפיזיקה בכלל ובאסטרופיזיקה בפרט, והיא מאפשרת בדיקה של תהליכים מורכבים. אולם, ללא תצפית ניסויית ישירה, שאלת היווצרותם של חורים שחורים סופר-מסיביים נותרת עדיין פתוחה.

יום שלישי, 11 במאי 2010

התגליות הפיזיקליות של המאה ה-21 - המשך

בפוסט הקודם הצגתי תחזית אישית לגבי התגליות הפיזיקליות הגדולות של המאה ה-21. כעת אני מביא את המשך הפוסט ובו יש ייצוג בולט יותר לאסטרונומיה, לקוסמולוגיה ולאסטרופיזיקה, עם נגיעה קלה גם במדעי החיים.

6. ייצור או גילוי חורים שחורים זעירים ותחילת השימוש בהם כמקורות לייצור אנרגיה. אני חייב להודות שלא הייתי שם את כל כספי על ההימור הזה, כי כרגע אין שום ראיות או רמזים לכך שחורים שחורים כאלו קיימים. מצד שני, תגלית כזו תהיה עצומה בחשיבותה, הן בצד התאורטי והן בצד היישומי. הכוונה לחורים שחורים בגודל תת-פרוטוני שאולי נוצרים בעת פגיעת קרניים קוסמיות באטמוספירה ואולי נוכל אפילו לייצר אותם במאיצי חלקיקים. צריך להדגיש שבשלב זה אין ודאות כי חורים שחורים כה קטנים קיימים. ברור לנו שיש חורים שחורים כוכביים שנוצרו בעת קריסה כבידתית של כוכבים מסיביים מאוד שסיימו את חייהם, אבל לא ידוע מהי המסה המינימלית של חורים שחורים.

לצורך הדיון נניח כי חורים שחורים זעירים, בגודל תת-פרוטוני, קיימים, ונניח שהאנרגיה של הקרינה הקוסמית ואולי אפילו של מאיץ החלקיקים LHC (האנרגיה שלו קטנה מזו של החלקיקים האנרגטיים ביותר בקרינה הקוסמית) או של מאיצים עתידיים תספיק ליצירת חורים שחורים כאלו. במקרה כזה, ובהנחה שהם לא יציבים ומתפרקים במהירות לחלקיקים אחרים, הגילוי של החורים השחורים לא אמור להיות מסובך. ברמה התאורטית הגילוי שלהם יצביע על קיומם של ממדים נוספים מלבד ממד הזמן ושלושת ממדי המרחב המוכרים, וכמו כן הוא יספק אישוש ראשוני לתחזיות מסוימות של תורת המיתרים.

ברמה המעשית נוכל להשתמש בהם לייצור אנרגיה בצורה דומה למה שמתרחש בחורים שחורים גדולים - חומר זורם לכיוון החור השחור, מסתחרר סביבו בדיסקת ספיחה וחלקו לא נכנס פנימה אלא בורח בצורת סילונים מהירים מאוד. כלומר החור השחור מאיץ את החומר שזורם לעברו, וחלקו בורח ולא נבלע בתוכו. הרעיון הוא להשתמש בסילונים הללו על מנת להניע טורבינות זעירות. אני חייב להודות שכרגע זה נשמע קצת כמו מדע בדיוני, אבל מי יודע? טוב, בואו קודם נגלה אותם ונוודא שהם לא יציבים, כלומר לא מסוכנים.

7. הבנת מנגנון היצירה של הגלקסיות ושל החורים השחורים הענקיים שנמצאים במרכזן. הגלקסיות הראשונות נוצרו בשלב מוקדם יחסית של היקום, מאות מיליוני שנה בלבד לאחר המפץ הגדול. מנגנון היצירה שלהן לא ידוע. אנו יודעים דווקא פרטים על היקום הקדום יותר ויכולים אפילו לדעת את פיזור החומר ביקום בן מאות אלפי שנה בעזרת מדידת קרינת הרקע הקוסמית, אבל טרם הצלחנו לצפות במקורות אור מ"התקופה האפלה" ("dark ages") שבין רגע יצירת האטומים (כ-400,000 שנה אחרי המפץ הגדול) ובין יצירת הגלקסיות הראשונות.

הבנת תהליך היווצרות הגלקסיות יחייב פיתוח תאוריה מספקת ומציאת דרכים לבדוק אותה בתצפית לעבר אותה תקופה אפלה, כלומר לעבר עצמים רחוקים מאוד. בהקשר זה מעניין להבין איך ומתי התפתח החור השחור הענקי שנמצא כנראה במרכזה של כל גלקסיה. זה קרה די בהתחלה, זמן קצר יחסית אחרי שהגלקסיה נוצרה או אפילו במקביל ליצירתה, אבל איך הוא בדיוק נוצר? (האם זו קריסה כבידתית?) והאם יש לו קשר ליצירת הגלקסיה שבה הוא יושב ולהתפתחות שלה? אלו שאלות מסקרנות במיוחד.

8. הבנת הרכב היקום. המדע נמצא במצב מוזר: אנחנו יודעים שחומר אפל ואנרגיה אפלה ממלאים את היקום, בכמות הרבה יותר גדולה מהחומר הרגיל המוכר לנו מתצפיות ישירות בכוכבים ובגלקסיות, אבל אין לנו מושג מהו אותו חומר אפל ומהי אותה אנרגיה אפלה. הראיות לקיומם מוצקות למדי. הגלקסיות מסתובבות מהר מכפי שהיינו מצפים אם היה בהם רק החומר הרגיל שאנו צופים בו, ומכאן ניתן להסיק לגבי קיומו של חומר אפל. מהו אותו חומר אפל? אנו לא יודעים בוודאות, אבל יש מועמדים לא רעים, ויכול להיות שבניסויי מאיצי חלקיקים נצליח לייצר חומר אפל באופן מבוקר ולחקור את תכונותיו, כך שיש סיכוי...

כעת לאנרגיה אפלה: תצפיות על גלקסיות רחוקות הראו שהיקום מאיץ את התפשטותו, ולכן לא יכול להיות שכבידה היא הכוח היחיד שקובע את המבנה של היקום. הרי הכבידה היא כוח משיכה והיא נוטה להאט את קצב ההתפשטות. המסקנה היא שיש ביקום מין אנטי-גרוויטציה, והיא זו שמכונה אנרגיה אפלה. מהי אותה אנרגיה אפלה? קצה החוט היחיד שיש לנו הוא קבוע שאיינשטיין הכניס למשוואות תורת היחסות הכללית - הקבוע הקוסמולוגי. אבל גם אם יתברר שהאנרגיה האפלה מתאימה בדיוק להשפעה של אותו קבוע, ואיינשטיין צדק למרות שחשב שטעה, עדיין יש צורך להבין מהי אותה אנרגיה ומנין נובעות תכונותיה המוזרות, כמו למשל הצפיפות הבלתי משתנה שלה ביקום מתרחב המחייבת עלייה בכמות הכוללת של האנרגיה האפלה לאורך זמן.

9. פיתוח תורה מאוחדת של כבידה ותורת הקוונטים. תורת הקוונטים נבדקה באלפי ניסויים ונמצאה מדויקת להפליא - נראה שהיא מסבירה בצורה מצוינת תופעות מיקרוסקופיות. מצד שני, תורת היחסות של איינשטיין מסבירה בצורה מצוינת תופעות הקשורות לכוח הכבידה שבדרך כלל באות לידי ביטוי במערכות גדולות. קשה יותר לבדוק את תורת היחסות הכללית, אך בכל זאת היא נבדקה במספר ניסויים בלתי תלויים ונמצאה מדויקת גם כן. הבעיה היא שיש סתירה בין תורת היחסות לתורת הקוונטים שמתבטאת בפרדוקס EPR: תורת הקוונטים מאפשרת תופעות שמתרחשות באופן מיידי במרחקים גדולים, ואילו תורת היחסות לא מאפשרת תופעות שכאלו.

תורת כבידה קוונטית אמורה לתת ניסוח שמתאים ליחסות ולקוונטים ובכך לאפשר את איחודן. באותה הזדמנות היא צריכה להסביר מדוע כוח הכבידה כה חלש יחסית לכוחות יסוד אחרים כמו הכוח האלקטרומגנטי. יש כמה מועמדים לתורה מאוחדת, למשל תורת המיתרים, אבל צריך גם לבדוק אותן בניסוי, וזה טרם נעשה. בכל הקשור לתורת המיתרים - עדיין לא נמצא לה בדל של ראיה ניסיונית משום שרוב התופעות שהיא חוזה נצפות באנרגיות גבוהות בלבד, אבל אני מאמין שניתן לחשוב על ניסויים מתוחכמים שיאפשרו בדיקה שלה גם באנרגיות נמוכות, ובמהלך המאה הנוכחית כבר נדע אם היא "הגביע הקדוש" של הפיזיקה או שאלפי מדענים בזבזו עליה את זמנם.

10. פיתוח שיטות מתמטיות ופיזיקליות לניתוח מערכות מורכבות, כמו למשל מערכות ביולוגיות. הפיזיקה נוטה פעמים רבות לתת הסברים פשוטים ולהשתמש במשוואות בסיסיות פשוטות, וזה מתכון מוצלח מאוד לתיאור חוקי היסוד של הטבע. אבל מערכות רבות אינן פשוטות, ולצורך הבנתן יש צורך בכלים אחרים, שרובם עדיין לא קיימים. מערכת מורכבת מכילה מספר גדול יחסית של גורמים שמשפיעים זה על זה, וכתוצאה מכך ההתפתחות שלה בזמן קשה לחיזוי.

אם ההתפתחות לאורך זמן תלויה מאוד בתנאי ההתחלה אז המערכת נקראת כאוטית. מערכת מזג האוויר היא דוגמה למערכת כאוטית. למעשה, הכאוטיות שלה מסבירה למה קשה מאוד לתת תחזית מדויקת ליותר מארבעה ימים קדימה. עם זאת, מערכות מורכבות אינן בהכרח כאוטיות, וכאלו הן בדרך כלל המערכות הביולוגיות. מאפיין מובהק של המערכות הביולוגיות הוא קיום מערכת סבוכה של משובים המספקים בקרה על התהליכים השונים. לדעתי, פיתוח כלים להתמודדות עם מערכות מורכבות, משימה מסובכת לכל הדעות, יאפשר פריצת דרך בביולוגיה בכלל ובהבנת האבולוציה בפרט.

    לסיכום, במבט כולל על מה שכתבתי ברשומה הזאת ובקודמת, אני מודה שכל זה קצת יומרני והמטרות גדולות. רשמתי עשר מטרות שנראות לי גדולות וחשובות מהיבטים שונים. בדרך לשם יהיו המון גילויים ופיתוחים קטנים ובינוניים, כמו למשל הבנה טובה יותר של תכונות חומרים, גילוי חלקיקים חדשים (בוזון היגס, חלקיקים סופר-סימטריים), גילוי גלי כבידה, פיתוחים בתחום הננו-טכנולוגיה ועוד הרבה. שווה לעקוב.

      יום שלישי, 22 בדצמבר 2009

      שאלות ותשובות על אודות המאיץ

      אני מצרף את כל השאלות שנשאלתי בעת האירוח בפורום מדע וחברה של גליליאו ואת התשובות שלי עליהן.

      רון: אפשר לקבל תיאור בשפה (לא מקצועית) של הניסויים המתוכננים, והמטרות שלהם, כשתגיעה ההפעלה לרמת האנרגיה המלאה שהמאיץ יכול לספק? ובאופן ספציפי: עד כמה יסודיים החלקיקים אותם אפשר יהיה לייצר?  

      תשובה: שלום רון, סביב נקודות ההתנגשות נבנו ארבעה גלאים ענקיים. שניים מהם ייחודיים למטרה מסוימת (אליס ו-LHCb) ושניים כלליים יותר (אטלס ו-CMS), כלומר ניתן לגלות בעזרתם כמעט כל מה שקיים עד מסה מסוימת.
      בקרוב עומד להתפרסם בגליליאו חלקו השני של המאמר על המאיץ ובו תשובה מלאה לשאלתך. אביא כאן את ראשי הפרקים.
      בנוסף לבדיקה חוזרת של ניסויים קודמים מקווים לגלות חמישה דברים:
      1. בוזון היגס שהוא חלקיק יסודי. זהו חלקיק מיוחד שיש לו אינטראקציה עם כל שאר החלקיקים ומכאן מגיעה חשיבותו. מעצם קיומו ניתן להבין את מהות המסה, המהווה מושג יסוד בפיזיקה.
      2. גילוי ראיות לתורת הסופר-סימטריה. הראיות הללו יהיו בדמות אוסף של חלקיקים חדשים, רובם לא יציבים.
      3. שחזור של מצב החומר שהתקיים רגעים ספורים אחרי המפץ הגדול, ובפרט גילוי מצב צבירה חדש הקרוי פלזמת קווארקים-גלואונים.
      4. יצירת אנטי-חומר במטרה לנסות להבין למה כמות החומר ביקום גדולה לאין שיעור מכמות האנטי-חומר.
      5. גילוי חלקיקים ועצמים "אקזוטיים", כמו למשל חורים שחורים זעירים.

      רולי: היי אריה, נושא שלא ציפיתי שיעלה בהקשר של מאיץ החלקיקים הוא מסע בזמן - אבל דווקא זה הנושא שתפס כותרות בחודשים האחרונים יותר מקטסטרופות של חורים שחורים..
      האם יש לך עמדה בנושא ההצעה שעלתה להסבר התקלות כ"תיקון עצמי" מן העתיד? - נושא ההשפעה של העתיד על העבר לעיתים עולה מכיוונים יותר מד"ביים אבל הפעם יש כמה פיסיקאים שקשורים בדיון..

      תשובה: נעים להתארח אצלך :-) שאלה מעניינת. קראתי בעיון את המאמר והתייחסתי אליו באריכות בבלוג שלי. אביא כאן את סיכום הדברים מנקודת ראותי: אותם שני פיזיקאים שפרסמו את המאמר טוענים שיש אוסף לא סביר של תקלות המונעות גילוי חלקיקים חדשים, אך אני לא רואה אוסף כזה. מדובר בתקלות רגילות שמלוות כל פרויקט גדול. כמו כן, הם טוענים שהטבע מנסה למנוע את גילויו של בוזון היגס - איני רואה משהו מיוחד בחלקיק הזה. עד היום התגלו חלקיקים רבים ובוודאי רבים נוספים יתגלו בעתיד.
      בנוסף לכך, השיטה שהם מציעים על מנת להחליט אם להמשיך את הניסוי - הגרלת מספרים אקראיים - אינה מובנת לי. למה שאותה יישות מסתורית (הטבע?) תבחר להתערב דווקא בהגרלת המספרים על מנת למנוע את המשך הניסוי? האם יש להם תקשורת כלשהי איתה? נקודה נוספת היא שהם לא מדברים בהכרח על השפעה מהעתיד אלא על קיומה של יישות-על שפועלת בהווה.
      לסיכומו של דבר לא התרשמתי מהנימוקים שלהם, ולמרות שהנושא בכללותו מעניין, אני סבור שהוא אינו קשור לפיזיקה בשלב זה. אולי לפילוסופיה?

      רולי: אני יותר המתארח מהמארח, אתה בפורום הרבה יותר זמן ממני..
      אולי זו באמת שאלה פילוסופית, ושם נתקלים בכל מיני פרדוקסים מעניינים.

      תשובה: לדעתי הפילוסופיה של מדעי הטבע לא עומדת בקצב הגילויים.
      אולי העברה של נושאים פיזיקליים שעל גבול הפילוסופיה לטיפול המחלקות לפילוסופיה תסייע בהדבקת הפער ובו בזמן תניח לפיזיקאים להתעסק במה שהם טובים בו.
      דוגמה שאני יכול לחשוב עליה עליה היא העיקרון האנתרופי שגוזל המון ויכוחים ודיונים בקהילה הפיזיקלית. לדעתי פילוסופים יוכלו לנתח את הסוגייה הזו טוב יותר.

      אפרים: אבל חשבתי שחלקיק היגס כן חשוב, ואם חלקיק היגס הוא היושב בבסיס כל ההתנהגות של חלקיקים והכוחות ביניהם - אולי חשיפה שלו היא באמת מסוכנת?

      תשובה: בוזון היגס בהחלט חשוב ואפילו יכול לשמש כהסבר בסיסי למהות מושג המסה, אך איני רואה במה הוא שונה מחלקיקים אחרים ולמה חשיפה שלו בניסוי עלולה להיות מסוכנת?
      כרגע עדיין קשה לומר מה נעשה איתו כשנצליח לייצר אותו, והאם תהיה לו חשיבות תעשייתית או מסחרית. במבט היסטורי, נכון להיום, גילוי האלקטרון היה חשוב יותר.
      נקודה נוספת היא שאם בוזון היגס קיים, הרי שהוא נוצר ונעלם באופן ספונטני בכל מקום ביקום, אפילו בריק. בוזוני היגס כאלו (שנקראים וירטואליים) הם אלו שאחראים למסה של כל החלקיקים. בניסוי המאיץ ינסו לייצר אותו באופן מבוקר, כך שניתן יהיה לגלות אותו באופן חד-משמעי.

      יגאל: לאריה, קראתי את המאמר - תודה.
      מה קורה עכשיו במאיץ?
      האם יכול להיות שכבר נוצרו חורים שחורים או חלקיקים חדשים?

      תשובה: שלום יגאל, כרגע המאיץ מושבת עקב פגרת חג המולד המסורתית...
      התוכנית המקורית היא להשבית אותו במהלך כל חורף, כשצריכת החשמל באזור גבוהה וקשה לספק לו את החשמל הדרוש. הזמן הזה ינוצל בדרך כלל לתיקונים ושדרוגים.
      בחורף הנוכחי, עקב התקלה של השנה שעברה, ההפסקה תהיה קצרה יחסית. הם מתכוונים להפעיל את המאיץ מחדש כבר בפברואר, אחרי שיכינו אותו לעבודה באנרגיה גבוהה יותר.
      לדעתי לא נוצרו חלקיקים חדשים משום שטרם הגיעו לאנרגיה גבוהה. אומנם נקבע שיא עולמי, אך עדיין האנרגיה שהגיעו אליה לא גבוהה בצורה ניכרת מהאנרגיה של ההתנגשויות במאיץ הטווטרון האמריקני. את ההתנגשויות הללו (בטווטרון ) ניתחו במשך שנים ולא מצאו משהו חדש.
      התוכנית היא להעלות במשך 2010 הן את האנרגיה של ההתנגשויות והן את הלומינוסיטי (luminosity) שזה בעצם גודל שקובע את כמות ההתנגשויות. פרטים טכניים על תוכנית העבודה ניתן למצוא בקישור הבא:
      http://lhc-commissioning.web.cern.ch/lhc-commissioning/luminosity/09-10-lumi-estimate.htm

      יגאל: מה החשיבות של הלומינוסיטי?

      תשובה: כשיש יותר התנגשויות הסטטיסטיקה גדולה יותר, כך שיש סיכוי גדול יותר שיתרחשו אירועים נדירים, כמו יצירת חלקיקים חדשים.
      בנוסף לכך: לעתים אירוע שנראה כמו יצירת חלקיק חדש אינו מספיק לקביעה שאכן נוצר חלקיק חדש, משום שייתכן שהאירוע הזה נובע מרעש רקע. במקרה הנוכחי תהליכים מוכרים יכולים להיחשב כרעש רקע. כשהסטטיסטיקה עולה (כמות אירועים גדולה) שגיאת המדידה היחסית יורדת, והביטחון בתוצאות עולה.

      יגאל: האמת שפעם ראשונה שאני שומע את המושג הזה. איך מגדירים אותו?

      תשובה: הלומינוסיטי היא גודל שמתאר את אלומות החלקיקים. היא תלויה בצפיפות החלקיקים בכל אלומה של פרוטונים, בכמות החלקיקים ובמהירות שלהם.
      חלק קטן מאוד מהפרוטונים בכל אלומה עוברים אינטראקציה בעת מפגש של קבוצות פרוטונים זו עם זו. קצב התגובות בין הפרוטונים הוא מכפלה של הלומינוסיטי בחתך הפעולה.
      הלומינוסיטי נקבעת על ידי ביצועי המאיץ, ואילו חתך הפעולה, שמתאר את ההסתברות לתגובה, נובע מהפיזיקה עצמה. אחת המדידות החשובות במאיץ תהיה מציאת חתך הפעולה של תהליכים מסוימים וחתך הפעולה הכללי של אינטראקציה כלשהי בין זוג פרוטונים שנעים אחד לעבר השני במהירות גבוהה.

      סילבר: מה יקרה אם לא ימצאו כלום.....

      תשובה: במחקר אומרים שגם תוצאה שלילית היא חשובה, אבל אני חושב שזה יהיה מאוד מאוד מאכזב...

      אלי: איך אמורים החורים השחורים המיקרוסקופיים להתנהג? סדר הגודל שלהם הרי הרבה יותר קטן מזה של החלקיקים האלמנטריים?

      תשובה: אין הסכמה לגבי הצורה הגאומטרית של החלקיקים היסודיים, דוגמת האלקטרון. ההתייחסות אליהם היא כאל עצמים נקודתיים. מבחינה זו החורים השחורים הזעירים גדולים יותר משום שיש להם רדיוס מוגדר. הרדיוס הזה קטן פי עשרת אלפים בערך מגודל של פרוטון (שהוא לא חלקיק יסוד).
      משערים שהחורים השחורים הללו יתקיימו לזמן קצר מאוד, פחות ממיליארדית של מיליארדית שנייה והם יתפרקו לאוסף של חלקיקים אחרים. החלקיקים הללו ייקלטו בגלאים ובעזרתם ניתן יהיה לשחזר את המסה של העצם ממנו הם נוצרו. בדרך זו יהיה ניתן לגלות בקלות יחסית חורים שחורים לא יציבים.
      אם החורים השחורים הללו היו יציבים, אז הם היו גדלים באטיות רבה. להערכתי חורים שחורים זעירים יציבים יכולים לבלוע כוכב תוך כמה מאות שנים. עצם העובדה שזה לא קרה בכדור הארץ (למרות שהוא מופצץ באופן קבוע על ידי קרינה קוסמית אנרגטית מאוד) או בכוכבים אחרים שאנו צופים עליהם היא אחת הראיות לכך שהחורים השחורים אינם יציבים.

      רולי: האם ההתנגשויות באנרגיה המקסימלית של המאיץ יחשפו תהליכים המתרחשים בסדר גודל של זמן-פלנק ואורך-פלנק?

      תשובה: כנראה שלא - זמן פלאנק ואורך פלאנק קצרים מדי.
      מאידך, מסת פלאנק היא גודל שאולי יגיעו אליו. אומנם מסת הפלאנק כפי שהוגדרה על ידי מקס פלאנק עצמו גדולה מדי, אך אם מודל ADD (שצופה את אפשרות יצירתם של חורים שחורים זעירים במאיצי חלקיקים) נכון, אז מסת פלאנק הרבה יותר נמוכה, ובמקרה כזה ייתכן שניתן יהיה להגיע אליה.
      אחד המחקרים המעניינים שעשיתי בדוקטורט היה פיתוח שיטה שתאפשר את מציאת מסת פלאנק בעזרת תוצרי התפרקות של חורים שחורים זעירים. אני מקווה שישתמשו בשיטה הזו, אבל קודם צריך לגלות חורים שחורים זעירים... 

      סילבר: מה הגילוי הכי מפתיע שיכול להיות?

      תשובה: הגילוי הכי מפתיע הוא משהו שלא חשבנו עליו :-) וזה בהחלט יכול לקרות.
      מבין הדברים שחשבו עליהם בוזון היגס נחשב כהימור בטוח, כלומר הגילוי שלו לא יהיה מפתיע.
      לעומת זאת גילוי החלקיקים הרבים שחוזה תורת הסופר-סימטריה יכול לפתוח אפיקי מחקר חדשים.
      חורים שחורים זעירים הם בעיני רבים "הגביע הקדוש" של הניסוי. גילוי שלהם יאפשר צעד ראשון באיחוד של תורת הקוונטים עם תורת היחסות ובהבנה של מבנה המרחב בקנה מידה קטן. יכולים להיות להם גם שימושים בפועל - למשל בתור יצרני אנרגיה. מצד שני, יצירת חורים זעירים עלולה לסמל את סוף פיזיקת החלקיקים.

      סילבר: למה זה יהיה סוף הפיזיקה של החלקיק?

      תשובה: אם נגיע במאיץ לגודל הקרוי מסת פלאנק, אז לפי ההבנה שלנו כיום - עלייה באנרגיה במאיצים עתידיים תגרום ליצירה של חורים שחורים גדולים יותר ולא של חלקיקים אחרים.
      כלומר, אנו נעבור מפיזיקת חלקיקים לפיזיקת חורים שחורים.

      שרית: האם תקלה כמו זו שהתרחשה ב-2008 עלולה להתרחש שוב?

      תשובה: אני לא חושב שתקלה כזו תחזור על עצמה משום שנעשו פעולות מנע רבות, הן באמצעות מערכות התראה והן באמצעות מערכת לשחרור לחצים. כזכור הנזק העיקרי נגרם מהליום נוזלי שהפך לגז בלחץ גבוה. הגז פגע במספר גדול של מגנטים. בנוסף לכך, נבדקו כל החיבורים החשמליים (התקלה נגרמה מניצוץ חשמלי במקום שהיה בו חיבור לא תקין), וכמובן - הוחלפו המגנטים הפגומים.
      בנוסף לכך, המאיץ כבר עובד באופן כמעט מלא, כלומר כל החלקים שלו נוסו, ומחלות הילדות שמלוות כמעט כל מתקן גדול כבר כמעט מאחורינו.
      אבל, כמובן, שתקלות, ואפילו תקלות גדולות וקטלניות, עלולות להתרחש. אף אחד לא חסין מפני כך. השאלה היא אם עשינו את כל מה שביכולתנו על מנת למנוע אותן. אין לי תשובה חד-משמעית על כך משום שאני לא מעורה בפעולות הבקרה שנעשות במאיץ באופן שוטף.
      אני רק יכול לומר שניתן היה למנוע את התקלה הגדולה של 2008, משום שתרחיש כזה היה ידוע. להערכתי נעשו שם טעויות בתכנון ובבקרת האיכות.

      שרית: אני מתנצלת מראש אם זה פוגע. האם אתה לא חושב שיש דרכים טובות יותר להשקיע את הכסף?

      תשובה: שאלה מצוינת. לדעתי זה לא בזבוז כסף, ולו משום שכסף עודף אף פעם לא יילך למקום שצריכים אותו.
      ולמה אני סבור שההשקעה במאיץ חשובה? יש כמה סיבות:
      1. הפרויקט סיפק ומספק הרבה מקומות עבודה, בעיקר לאנשים בעלי כישורים והשכלה.
      2. יש כאן שיתוף פעולה בינלאומי למטרות שלום - תופעה יוצאת דופן בימינו.
      3. פרויקט בעל חשיבות חינוכית, שמדגים לבני הנוער איך מדע עובד בפועל ובזמן אמת.
      4. פיתוח חלקי המאיץ הביא לקידום הטכנולוגיה והתעשייה במספר תחומים, כמו למשל על-מוליכים. להערכתי, זה תחום שיהיה רלוונטי לכולנו בעתיד. גם בתחום המחשוב הייתה התפתחות, למשל רשת הגריד (grid) שמאפשרת שיתוף ביכולת עיבוד ובזיכרון בין מחשבים בעולם כולו.
      5. הגילויים עשויים להביא ליישומים עתידיים, כפי שקרה בגילויים רבים אחרים שנבעו ממחקר בסיסי (למשל גילוי האלקטרון).
      6. נקודה אחרונה וחשובה נוגעת לדרך שבה מתקדמת האנושות. הייתי אומר זאת כך: "הסקרנות מניעה את האנושות". לא במקרה מדינות חזקות במדע טהור תמיד היו חזקות גם בתעשייה (למשל אנגליה של אמצע המאה ה-19). מדע טהור מתקדם יוצר אקלים חיובי לפיתוחים בתחומים אחרים, ובהקשר זה חשוב לדעתי שישראל תמשיך להשתייך למועדון היוקרתי של המדינות החברות בניסוי, גם אם זה כרוך בהשקעה כספית.

      יום שבת, 16 במאי 2009

      חורים שחורים מתנגשים

      בהמשך לשאלה של שרון בתגובה לפוסט הקודם אודות חורים שחורים אני מצרף סרטון הדמיה של חורים שחורים מתנגשים. התנגשות כזו אמורה להיות מקור חזק של גלי כבידה. הם נראים בצבע אדום-כתום בהדמיה. ההדמיה נעשתה על ידי נאס"א.


      יום שישי, 15 במאי 2009

      מהו גודלם של חורים שחורים?

      חורים שחורים הם ללא ספק אחד הנושאים המעניינים במדע. אני אומר את זה לא רק בגלל ההתעניינות האישית שלי אלא גם בגלל תגובת הקהל בהרצאות שאני נותן. הרצאה על חורים שחורים היא הימור בטוח מבחינתי. אני זוכר שבהרצאה שנתתי לפני מספר חודשים ניגש אלי בסוף ההרצאה ילד קטן, בן 6 להערכתי, ושאל אותי אם יכול להיות שיש לו חור שחור בבית. אמא שלו צחקה וניסתה להסביר לו שהחורים השחורים הם ענקיים, כמו השמש. אבל דווקא הילד שאל שאלה מצוינת. התשובה היא שיש חורים שחורים בגדלים שונים וייתכן חור שחור קטן בגודל של גרגיר חומוס, למשל. אבל חור שחור כזה יהיה מאוד כבד והוא בוודאי ישפיע על כל מה שקורה בבית ולכן "היית מגלה אותו מזמן", אמרתי לילד. רציתי לספר לו עוד על חורים שחורים זעירים אבל אמא שלו לקחה אותו. חבל. אני מאמין שגיל 6 הוא גיל שבו הילדים כבר יכולים לקלוט די הרבה. זה גיל שבו לילדים יש המון סקרנות וכדאי לנסות לתת תשובות מדויקות ככל האפשר לשאלות.

      אם לחזור לשאלה העקרונית לגבי גודלם של חורים שחורים, הרי שהגודל תלוי במסה. למעשה הרדיוס של החור השחור יחסי למסה. לא מדובר ברדיוס של עצם מוגדר משום שכל החומר בחור השחור נשאב לעבר נקודת המרכז ומתרכז שם. עד כמה שזה נשמע מוזר הצפיפות בנקודה זו, הקרויה סינגולריות, הוא אינסופי. רדיוס שוורצשילד, הקרוי על שמו של קארל שוורצשילד (שעל סיפור חייו הרחבתי בזמנו), מגדיר בעצם מעטפת דמיונית סביב החור השחור הקרויה אופק אירועים. החשיבות של אותה מעטפת היא ששום דבר, כולל האור, לא יוכל לצאת החוצה מתוך האזור שבתוך המעטפת.

      חורים שחורים מופיעים בגדלים שונים. חורים שחורים ענקיים (סופר-מסיביים) שנמצאים במרכזי גלקסיות יכולים להגיע לגודל של מערכת השמש (נגיד כמו המרחק בין השמש לכוכב הלכת נפטון). גודלו של חור שחור כוכבי טיפוסי שמהווה את סוף חייו של כוכב מסיבי יהיה בין תשעה קילומטרים לכמה עשרות קילומטרים, כמו גודלה של עיר גדולה או מטרופולין. השמש לא תהפוך לחור שחור בסוף חייה, אבל אם היינו מרכזים בדרך כלשהי את מסתה על מנת להפוך אותה לחור שחור היינו צריכים לעשות זאת ברדיוס של שלושה ק"מ בלבד. את כדור הארץ היינו צריכים לצמק לגודל של 9 מ"מ, בערך כמו גרגיר חומוס ספרדי מבושל. חורים שחורים זעירים, אם הם קיימים, יכולים להיות ממש קטנים - בגודל תת-פרוטוני. חורים שחורים כאלו יכולים להתקיים בסביבה של כדור הארץ במשך מאות שנים מבלי שהם יספחו מספיק חומר ומבלי שנרגיש בהם. בסביבה דחוסה יותר, כמו ננס לבן, הם יתפחו בקצב גבוה יותר. בכל אופן, מה שלא הספקתי לומר לילד זה שייתכן שיש לו בבית חור שחור זעיר והוא בכלל אינו מודע לקיומו. בעצם, טוב שלא הספקתי לומר לו זאת...

      לסיום, אני מצרף שני איורים שיצרתי לפני כמה שנים. ניסיתי להשוות בהם בין גודל טיפוסי של כוכבים מסוגים שונים.

      האיור הראשון מראה השוואה בין גודל השמש (בצהוב), ננס אדום שהוא כוכב קטן-ממדים וארוך-חיים (באדום), ננס חום שהוא כוכב עוד יותר קטן (בחום), וננס לבן או ננס שחור (בשחור). השמש תסיים את חייה כננס לבן שככל הנראה יהפוך כעבור זמן רב לננס שחור. אני אומר "ככל הנראה" משום שבניגוד לשאר סוגי הכוכבים שהזכרתי ננסים שחורים טרם נצפו ביקום.


      באיור השני מופיע ננס לבן (באפור), כוכב נייטרונים (בסגול) וחור שחור (בשחור). כפי שניתן לראות גם כוכב נייטרונים הוא גוף דחוס מאוד. הוא דחוס רק במעט פחות מחור שחור, אבל ההבדל הזה מספיק על מנת לשמור עליו ככוכב מוצק ולהגן עליו מפני קריסה כבידתית ויצירת חור שחור.

      יום ראשון, 12 באפריל 2009

      המאיץ בשווייץ - האם זה מסוכן?

      בתגובה לפוסט הקודם אודות חורים שחורים נשאלתי אם יכולים להיווצר במאיץ LHC חורים שחורים שיסכנו את כדור הארץ. זו שאלה מעניינת שזכתה לתשומת לב בדיווחים בתקשורת אודות הפעלת המאיץ, ובמידה מסוימת אפילו תרמה לעניין הציבורי בניסוי. ראשית יש לומר שמאיץ LHC אכן יכול להפוך ל"בית חרושת" לחורים שחורים זעירים (קרויים גם חורים שחורים מיניאטוריים או חורים שחורים קוונטיים), שגודלם קטן פי עשרת אלפים לערך מגודלו של פרוטון, אבל רק בתנאי שהתאוריה החוזה את קיומם של חורים שחורים כה קטנים אכן נכונה. יש לציין שכיום אין ראיות לנכונותה של תאוריה זו (תאוריה של ממדים נוספים גדולים - Large Extra Dimensions). אחד הניבויים של התאוריה נוגע למסה המינימלית של חורים שחורים. גודלה, על פי הוגי התאוריה, נמוך באופן משמעותי ממה שחשבנו עד כה, ואם אכן כך הדבר אז ייתכן שהאנרגיה במאיץ LHC תספיק ליצירת חורים שחורים זעירים. אנרגיה שקולה למסה, ולכן האנרגיה בהתנגשויות הפרוטונים במאיץ יכולה להפוך למסה של חלקיק חדש, ולצורך העניין של חור שחור.

      שאלת הסיכונים סקרנה אותי עוד כשהתחלתי את המחקר שלי במכון ויצמן אודות אפשרות יצירת חורים שחורים במאיץ LHC, אבל התעמקתי בה ברצינות רק כשכתבתי מאמר לגליליאו על אודות חורים שחורים זעירים. הסוגיה נדונה גם בבתי משפט, שהתקשו לגבש עמדה בנושא. התקשורת העולמית כמעט שלא ניתחה את הנושא ברצינות, ובמקרה מצער אחד ידוע שהדיווחים הדרמטיים גרמו לילדה בהודו לשלוח יד בנפשה. הסיכום הטוב ביותר של החששות מפני הפעלת המאיץ נמצא באתר אינטרנט ותיק שמציג את הטענות בצורה עניינית והוגנת. זה המקום להעיר שהמאיץ החל לעבוד ב-2008, אבל תקלה חמורה גרמה להשבתתו לשנה לפחות, כך שהתנגשויות בין פרוטונים טרם נערכו, כלומר חורים שחורים זעירים טרם נוצרו בניסוי. הניסוי עצמו צפוי להימשך שש שנים לפחות.

      בחזרה לשאלה המקורית: האם זה מסוכן?
      התשובה היא כן! אבל רק אם החורים השחורים יציבים.
      חור שחור יציב שייווצר במהירות נמוכה מאוד עלול להיעצר ולנוע לאיטו למרכז כדור הארץ. שם הוא יתחיל לצבור מסה באיטיות. הכבידה היא כוח חלש ועל כן יעבור זמן רב (סדר גודל של מאות שנים או יותר) עד שהחור השחור יגיע לגודל של עשרות קילומטרים ויתחיל להוות סכנה לכדור הארץ. אם הוא יציב, התסריט המפחיד הזה יתרחש בסופו של דבר. יש להעיר שאם אכן ייווצרו חורים שחורים זעירים במאיץ, הרי שברוב ההתנגשויות המהירות שלהם תהיה גדולה והם לא ייעצרו בכדור הארץ. אולם, מהירות זו היא גודל אקראי שאינו ניתן לקביעה מראש, ולכן בחלק קטן מההתנגשויות היא תהיה נמוכה דיה ואפילו אפסית.

      ובכל זאת, קיים קונצנזוס בקרב המדענים על כך שאין סכנה בהפעלת המאיץ. המסקנה מבוססת על מחקר תאורטי שערכה קבוצת פיזיקאים מוכרים ומובילים בעולם. קיימים שלושה טיעונים מרכזיים לכך שחורים שחורים זעירים הם קצרי חיים:
      1. חורים שחורים דועכים באמצעות קרינת הוקינג-בקנשטיין. קרינה זו טרם נצפתה, אבל התחזית בדבר קיומה מבוססת על תורת הקוונטים (ליתר דיוק: תורת השדות הקוונטיים), תורה מדויקת להפליא, שטרם נכשלה באף ניסוי. הפיתוח של הוקינג ובקנשטיין מאפשר את קביעת עצמת הקרינה בתלות בגודל החור השחור. העצמה גדלה ככל שהחור השחור קטן יותר, ועבור חורים שחורים זעירים, קטנים מגודלו של פרוטון, היא צפויה לגרום להתפרקותם המיידית תוך חלקיק שנייה. חורים שחורים בגודל כוכב, לעומת זאת, פולטים קרינה חלשה מאוד, ולכן קשה כל כך לגלות אותה באמצעים אסטרונומיים. כזכור, חורים שחורים זעירים הם עצמים היפותטיים שטרם נצפו מעולם, ולכן גם התחזיות לגבי קיומה של קרינת הוקינג טרם זכו לאישוש ישיר.
      2. האנרגיה של ההתנגשויות במאיץ LHC תהיה גדולה מזו שנוצרה בניסויים קודמים, אבל קרינה קוסמית שפוגעת בכדור הארץ באופן קבוע מכילה חלקיקים שחלקם הרבה יותר אנרגטיים. אם האנרגיה במאיץ LHC תספיק ליצירת חורים שחורים זעירים, קל וחומר שהם נוצרים כל הזמן כתוצאה מפגיעת הקרינה הקוסמית באטמוספירת כדור הארץ. יש לציין שמהירותם של חורים שחורים זעירים שנוצרים על ידי קרינה קוסמית תמיד גבוהה, וזאת בניגוד לחורים שחורים זעירים שנוצרים במאיצי חלקיקים. בכל מקרה, ניתן להעריך את מידת יציבותם של החורים השחורים שנוצרים על ידי קרינה קוסמית. אם החורים השחורים טעונים במטען חשמלי הם ייעצרו על ידי כדור הארץ כתוצאה מהאינטראקציה החשמלית החזקה. עצם קיומנו מוכיח בוודאות שכדור הארץ שרד, כלומר חורים שחורים כאלו, אם הם קיימים, בהכרח אינם יציבים. לעומת זאת, חורים שחורים לא טעונים מהירים לא ייעצרו על ידי כדור הארץ ויחלפו דרכו. מצד שני, גופים דחוסים יותר, דוגמת ננסים לבנים וכוכבי נייטרונים, אמורים לעצור גם חורים שחורים זעירים לא טעונים. ניתן להעריך את אורך חייהם של כוכבים כאלו על סמך תצפיות, וברור שגם הם שרדו זמן רב ולא התפרקו על ידי חור שחור שהתיישב בתוכם. אם כך, גם חורים שחורים לא טעונים הם ככל הנראה עצמים לא יציבים.
      3. בפיזיקה מודרנית קיים כלל שאומר כי כל תהליך שאינו סותר חוק שימור - יתרחש. ידוע לנו שאין חוק שימור של מספר החורים השחורים, משום שבעת קריסת כוכב מסיבי בסוף חייו נוצר חור שחור אחד מאפס חורים שחורים. אם כך, חור שחור צפוי גם להתפרק. ניתן לחשב את קצב ההתפרקות על ידי השוואה לעצמים אחרים בעלי מסה קרובה שאינם "מוגנים" על ידי חוקי שימור. בדרך זו ניתן להעריך שאורך חייהם עומד על חלקיק שנייה בלבד, אורך זמן שבמהלכו הם לא יצליחו לגרום לנזק כלשהו.

      יום חמישי, 9 באפריל 2009

      שאלות ותשובות אודות חורים שחורים

      גיא מירושלים שלח לי אתמול אוסף שאלות אודות חורים שחורים:
      1. האם ניתן לראות חור שחור ללא כל מכשור?
      2. האם חור שחור נעלם עם הזמן?
      3. מה הקשר בין מאיץ החלקיקים לחור השחור?
      4. איך חור שחור פועל?
      5. מדוע נוצר ואקום בחור השחור?
       הדמיה של חור שחור במערכת כוכבים כפולה

      תשובות:
      1. חור שחור הוא עצם בעל צפיפות חומר גבוהה מאוד, כלומר מסה שמרוכזת בנפח קטן יחסית. כוח המשיכה בתוכו הוא כה גדול עד שאפילו אור (המושפע מכוח הכבידה) לא יכול לצאת ממנו, וזו הסיבה לכך שהחור השחור אכן שחור, כפי שמעיד עליו שמו. אולם, קיימים גופים שחורים נוספים ביקום ולא כל גוף שחור הוא חור שחור, ולכן על מנת לגלות חור שחור יש לבדוק את ההשפעה שלו על הסביבה. חור שחור יעקם קרני אור שמגיעות ממקור הנמצא מאחוריו והוא יגרום לחומר הנמצא בסביבתו לנוע אליו. אם מדובר בכמות גדולה של חומר שנע לעבר החור השחור, החומר יוצר בדרך כלל דיסקה סביב החור השחור הקרויה דיסקת ספיחה. פעמים רבות רואים גם שני סילונים שנפלטים מאזור החור השחור למרחק גדול. הם מורכבים מהחומר בדיסקת הספיחה שלא נבלע בתוך החור השחור. מאפיין נוסף של החור השחור הוא פליטה חזקה של קרני רנטגן (קרני-X). מקור הקרינה בחומר שבדיסקת הספיחה אשר מתחמם מאוד ופולט קרינה אנרגטית. ועוד משהו: צופה חיצוני לא יוכל לראות את חומר שנבלע בתוך החור השחור. הצופה החיצוני יראה את החומר כאילו הוא מאט ולעולם לא נבלע בתוך החור השחור. חזרה לשאלתך - את כל המאפיינים של חורים שחורים, מלבד קרינת רנטגן, ניתן לגלות ללא מכשור מיוחד, בתנאי שהחור השחור קרוב מספיק. עד היום לא התגלו חורים שחורים קרובים ולכן המדענים נאלצו להיעזר במכשור רגיש.

      2. חורים שחורים אכן מתאדים. ככל שהחור השחור קטן יותר, כך הוא מתאדה מהר יותר. מנגנון ההתאדות קרוי קרינת הוקינג (למען הדיוק יש לומר קרינת הוקינג-בקנשטיין משום שחלקו של יעקב בקנשטיין בפיתוח התאוריה לא היה קטן מחלקו של סטיבן הוקינג). אנסה להסביר בפשטות את המנגנון של קרינת הוקינג: הקרינה קשורה לתהליך שמתרחש באופן רגיל בכל מקום ביקום - יצירה של זוג חלקיקים, האחד בעל אנרגיה חיובית והשני בעל אנרגיה שלילית. בדרך כלל חלקיקים אלו מאיינים זה את זה (ונעלמים) כעבור זמן קצר מאוד וכלל לא ניתן להבחין בהם. למעשה, עקרון אי-הוודאות הוא זה שמאפשר את קיומם למשך זמן קצר בלבד. אם שני החלקיקים נוצרו בסמוך למעטפת החור השחור, ובנוסף לכך החלקיק בעל האנרגיה השלילית נכנס לתוך החור השחור ואילו החלקיק השני נע החוצה, ייתכן שחלקיקים אלו לא ייעלמו, משום שחלקיק בעל אנרגיה שלילית יכול להתקיים בתוך החור השחור. אם כך, מסת החור השחור קטנה בעקבות כניסת חלקיק בעל אנרגיה שלילית (מסה שקולה לאנרגיה), ואילו החלקיק השני שנמלט מאזור החור השחור מהווה חלק מקרינת הוקינג. הרחבה ניתן למצוא במאמר "ליליפוט של החורים השחורים" שאני מקשר אליו בהמשך.

      3. תאוריה חדשה צופה אפשרות של יצירת חורים שחורים זעירים במאיצי חלקיקים. שלושת הפיזיקאים שפיתחו את התאוריה טוענים שמסת פלאנק, גודל המאפיין את המסה המינימלית של חור שחור, הרבה יותר נמוכה ממה שחשבנו עד כה, ואם כך הדבר ייתכן שהאנרגיה במאיצי חלקיקים דוגמת מאיץ ה-LHC תספיק ליצירת חורים שחורים זעירים.

      4. כבידה משפיעה על מבנה המרחב. חור שחור הוא עצם בעל כבידה חזקה מאוד, ולכן ההשפעה שלו על סביבתו הקרובה היא גדולה. הוא גורם לכך שהמרחב יתעקם בצורה כזו שלא תמיד יהיה חיבור בין שתי נקודות ולא תמיד יהיה ניתן להגיע מנקודה אחת לאחרת. למעשה, בתוך החור השחור אין מסלולים שמובילים החוצה, מחוצה לו. יתרה מכך, כל המסלולים בתוך החור השחור מובילים לעבר המרכז. אם מישהו יצליח להיכנס לתוך החור השחור מבלי להיקרע לגזרים, הוא ינוע בהכרח לכיוון המרכז. דבר מעניין נוסף: אם הוא יאיר בפנס החוצה - האור דווקא יחזור אחורה.

      5. בתוך חור שחור לא חייב להיות ואקום כל הזמן. אם נכנס לתוכו חומר, הוא בהכרח ינוע לכיוון המרכז ויצטבר בנקודה אחת (אני מתייחס לחור שחור נייח שאינו מסתובב). היעדר חומר משמעותו ריק (ואקום) ולכן ניתן לומר שלחור השחור יש נטייה ליצור ואקום בתוכו ולרכז את החומר בנקודה אחת.

      להרחבה ניתן לעיין בשני מאמרים שלי שהתפרסמו בגליליאו:

      גוליבר בארץ החורים השחורים
      ליליפוט של החורים השחורים

      יום רביעי, 11 בפברואר 2009

      קצת עלי

      שלום לכולם,אריה מלמד-כץ
      לפני הצבא למדתי הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת בן-גוריון, ואחרי שירות של 6 שנים בתפקיד מהנדס חזרתי ללימודים, הפעם במחלקה לפיזיקה. במהלך לימודי התואר השני שהיתי במשך כמה חודשים בפרסקטי (Frascati) שליד רומא. שם התוודעתי לתחום של פיזיקת החלקיקים שעניין אותי מגיל צעיר. בהמשך הלימודים עברתי לעבוד עם מאיץ החלקיקים LHC שממוקם ב-CERN על גבול שווייץ-צרפת. זה היה פרויקט הרבה יותר גדול - למעשה מדובר בפרויקט המדעי הגדול בעולם. לאחר שסיימתי תואר שני בהצטיינות התלבטתי אם להמשיך לתואר שלישי. החלטתי להמשיך בעיקר בגלל העניין והרצון להעמיק, והגשתי בקשה להתקבל ללימודי תואר שלישי בפיזיקה במכון ויצמן.
      זו הייתה תקופה מרגשת מהיבטים שונים: כמה ימים לאחר שעברתי את ועדת הקבלה של מכון ויצמן התחתנתי עם ג'ודי, ואחרי שנה נולדו לי תאומים זהים - שחר וראם. שנתיים וחצי מאוחר יותר נולד שקד.
      הדוקטורט שלי עוסק באפשרויות של גילוי חלקיקים חדשים בעזרת גלאי אטלס, אחד משני הגלאים הענקיים של מאיץ LHC. אטלס מורכב ממיליוני יחידות גילוי קטנות והבנה של פעולתן המשולבת היא עסק לא פשוט. אחד המחקרים המעניינים מבחינתי היה אפשרות הגילוי של חורים שחורים זעירים במאיץ. מהתגובות בהרצאות שנתתי הבנתי שהנושא יכול להיות מעניין גם עבור הציבור הרחב ופניתי לירחון גליליאו. כתבתי שני מאמרים על חורים שחורים (חלק ראשון וחלק שני), ואז בעצם התחיל ה"רומן" שלי עם הכתיבה. בסוף 2008, שלושה חודשים לאחר שמאיץ LHC הופעל לראשונה, עבודת הדוקטורט שלי אושרה.
      בנוסף לכתיבת מאמרים עבור גליליאו, אני משמש כעורך מדעי של הירחון גליליאו צעיר שמיועד לילדים ונערים, ואני כותב עבורו כתבות וסיפורים מדעיים והיסטוריים. בימים אלו אני עסוק בכתיבת פרקי הסיפור השלישי: "מגילת הזהב". קדמו לו "מני הבלש" ו"דפי וארצ'י".
      בנוסף לכתיבה אני עוסק כיום בפיתוח תכניות העשרה לתלמידי תיכון שמגיעים לימי עיון במכון ויצמן ואני עורך הרצאות והופעות מדעיות לילדים, בני נוער ומבוגרים. לאחרונה התחלתי לתת שירותי ייעוץ מדעי לגופים שפונים אלי באופן פרטי, בעיקר גופים מתחום התקשורת.