זו השנה החמישית ברציפות שבה נערכת בישראל תחרות פיימלאב לתקשורת מדעית. המתחרים נדרשים לבחור נושא מדעי ולהעביר אותו לקהל תוך 3 דקות בלבד, וזו משימה לא פשוטה בכלל. בתור משתתף בתחרות הראשונה אני בהחלט יכול להמליץ על החווייה.
בבתחילת מאי ייערכו המוקדמות ב-3 מרכזים ובהמשך ייתקיים הגמר שבו יטלו חלק מנצחי המוקדמות. המוקדמות יחלו ב-4 במאי בטכניון, ב-11 במאי ייערכו מוקדמות במוזיאון המדע על שם בלומפילד בירושלים וב-12 במאי בחמד"ע בתל אביב. הגמר ייערך בחמד"ע ב-19 במאי.
טכנוראש היא אחת מתחרויות המדע המקוריות, המאתגרות והמשעשעות שיש לנו בישראל. השנה נדרשו המתמודדים לבנות מתקן שיחובר למטוטלת גדולה. המטוטלת עשויה מחבל באורך של 10 מטרים, וקצה החבל מגיע לגובה של מטר וחצי מעל פני הקרקע כשהמטוטלת נמצאת במצב אנכי. כל מתמודד מחבר את המתקן שבנה אל החבל של המטוטלת באמצעות טבעת וחוט ומביא את המטוטלת לזווית של 30 מעלות יחסית לאנך. זוהי נקודת שיא הגובה של המטוטלת. המתמודד משחרר את המתקן המחובר למטוטלת מנקודת שיא הגובה, והחוט המחבר את המתקן אל המטוטלת משתחרר כשהמטוטלת מגיעה למצב אנכי, כלומר במצב של גובה מינימלי יחסית לקרקע ומהירות אופקית מקסימלית. המתקן ינוע זמן מה באוויר, ואחר כך הוא חייב לנוע לפחות מטר וחצי על פני הקרקע. המנצח הוא זה שהמתקן שלו מגיע למרחק המקסימלי מהמטוטלת.
הסרטון הבא מראה אנימציה של המטוטלת ששימשה את המתחרים:
אנסה לנתח את ביצועי המתקן הזוכה, אך לפני כן סרטון שמסכם את התחרות:
מתקן המבוסס על כדור או גלגלים הוא בחירה הגיונית, משום שחפץ עגול יכול לנוע על פני הקרקע למרחק גדול יחסית. הסיבה לכך היא שגלגל אידאלי לא מאבד אנרגיה כתוצאה מחיכוך, כל עוד הוא מתגלגל ואינו מחליק. אומנם, קיימת התנגדות לגלגול, הנובעת מכך שהגלגל עובר דפורמציה מסוימת בעת המגע עם הקרקע והוא כבר אינו עיגול מושלם, אך התנגדות זו קטנה בדרך כלל. לעתים גם הקרקע עוברת דפורמציה, למשל אם מדובר בקרקע לא קשיחה. גורם נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שקרקע לא ישרה תגרום להתנגדות גבוהה יותר לגלגול. כפי שניתן לראות בסרטון, חלק גדול מהמתחרים אכן ניסו לבנות מתקן המבוסס על גלגלים או כדורים, כלומר הם הניחו שההתנגדות לגלגול קטנה מחיכוך רגיל.
לדעתי, בהתחשב בתנאי התחרות יש יתרון לכדור על פני גלגל ואפילו על פני זוג גלגלים. זאת משום שכדור ינחת בוודאות במצב שיאפשר לו להמשיך להתגלגל, ואילו מערכת המבוססת על גלגלים עלולה לנחות בזווית שתגרום לעצירה מיידית. המנצח, אלק ליסיאנסקי, אכן בחר בכדור, או ליתר דיוק בכדורסל. הרעיון שלו נהדר: הוא בנה מתקן שמקנה לכדורסל מהירות סיבובית בנוסף למהירות הקווית שהוא מקבל מהמטוטלת. הכדורסל של אלק הגיע למרחק של כמעט 42 מטרים מהמטוטלת - הישג מרשים שהקנה לו את המקום הראשון ביתרון של 5 מטרים על פני המקום השני.
המתקן של אלק מזכיר את משחק היו-יו שמקבל מהירות סיבובית כשמשחררים אותו מהיד. למתקן כזה שני יתרונות מרכזיים: הוא מאפשר גלגול במהירות אופטימלית כשהכדור מתייצב על הקרקע, והוא מקנה לכדור יציבות גירוסקופית. יציבות גירוסקופית היא הנטייה של עצם שמסתובב במהירות גדולה לשמור על ציר הסיבוב, ובמקרה שלנו להמשיך להתגלגל בקו ישר קדימה מבלי לסטות לכיוון הדשא.
אני חוזר ליתרון הראשון של המתקן הזוכה. אם רדיוס הכדור הוא r מטרים ומהירותו הסיבובית היא w (ביחידות של רדיאנים לשנייה), אזי מהירותו הקווית (ביחידות של מטרים לשנייה) היא: v=wr. אם המתקן בנוי בצורה אופטימלית, המהירות הסיבובית והמהירות הקווית של הכדורסל בעת הנחיתה על הקרקע יתאימו לנוסחה זו. אחרת, תתרחש בשלב הראשון החלקה, הגוררת איבוד אנרגיה, עד שהכדור יגיע למצב שבו הנוסחה מתקיימת. במילים אחרות, כדור שמסתובב מהר מדי יאבד אנרגיה בצורת האטת מהירות הסיבוב, ואילו כדור שמסתובב לאט מדי יאבד אנרגיה בצורת האטת המהירות הקווית.
נקודה מעניינת נוספת היא הבחירה בכדורסל. כדורסל הוא כדור אלסטי שקופץ לפני שהוא מתחיל להתגלגל. היות שההתנגשות אינה אלסטית לחלוטין, כל קפיצה גורמת להפסד אנרגיה. מצד שני, במקרה הנוכחי יש יתרון לקפיצה על פני גלגול, משום שהמשטח עשוי ממרצפות, והרי משטח לא אחיד גורם לאיבודי אנרגיה בעת גלגול. בסופו של דבר הכדור מפסיק לקפוץ ומתחיל להתגלגל. אני מתאר לעצמי שאם המשטח היה ישר לגמרי, ללא מהמורות, עדיף היה להשתמש בכדור פחות אלסטי שיתחיל להתגלגל עם המגע הראשוני שלו בקרקע.
נקודה אחרונה שחשבתי עליה אחרי שראיתי את המתקן המנצח: עדיף היה, לדעתי, להשתמש בכדור בעל מומנט אינרציה קטן יותר, כלומר כדור שהמסה שלו מרוכזת במרכז, ולא על פני ההיקף כמו בכדורסל. גוף בעל מומנט אינרציה נמוך יותר נע מהר יותר, משום שמרבית האנרגיה הפוטנציאלית ההתחלתית הופכת לאנרגיה קינטית קווית ולא לאנרגיה קינטית סיבובית. זו הסיבה לכך שגליל מלא נע מהר יותר במורד מגליל חלול (בקישור ניתן לראות את החישוב במקרה של גליל).
כעת, עוד משהו נחמד לסיום. הזכרתי את משחק היו-יו. המתקן הזוכה של אלק פועל בצורה דומה למה שקורה בתרגיל walk the dog - תרגיל בסיסי לחובבי היו-יו:
רוני, אנא הציגי את עצמך וספרי לנו איך הגעת לנושא שבחרת לדבר עליו בגמר (מירוץ החימוש האבולוציוני בין טורפים ונטרפים).
שמי רוני עתידיה, ואני סטודנטית לתואר שני בזואולוגיה, באוניברסיטת תל אביב. המעבדה בה אני עובדת עוסקת בהתנהגות בעלי חיים, בעיקר מנקודת מבט אבולוציונית. כך הגעתי לדבר על "עקרון המלכה האדומה", שהוא עיקרון אבולוציוני שבאמת מושתת על המרוץ של עליסה והמלכה האדומה בארץ המראה. כיוון שייקח לי הרבה יותר משלוש דקות לנסח בקצרה את מה שאמרתי, אני פשוט אשמח שמי שמעוניין יציץ בהרצאה שתועלה ליו-טיוב ממש בקרוב, או לפחות ככה אמרו לי. גם אני סקרנית לראות את זה... חוצמזה, הרבה יותר מעניין לראות את כל הדברים האלה מקרוב ולכן אני מזמינה בחום לבקר במוזיאון המדע בירושלים, שם עבדתי שנים רבות, וגם בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב, שם אני עובדת כיום (בגן הזואולוגי צריך לתאם סיור/הדרכה דרך "קמפוס-טבע" http://campusteva.tau.ac.il/eng ).
איך גיבשת את ההרצאה? ספרי לנו קצת על הגמר עצמו.
ההכנות לתחרות, ובכלל כל מה שהיה כרוך בה, היו התנסות ממש נחמדה. למעשה זו הייתה עבודה הרבה יותר קשה ממה שציפיתי. להצליח להעביר נושא בשלוש דקות, באופן שיהיה מספיק ברור וכמובן שידבר לקהל ויהיה משעשע (לכולם, כולל לי...) - זה אתגר רציני. באמת שחשבתי על כל מילה. קצת (טוב, הרבה) שיגעתי כל מיני אנשים סביבי תוך כדי, אבל בסוף כולנו עמדנו בכך בגבורה, והיה באמת מאוד כיף. הכי נהניתי להתאמן עם חבריי, לקבל עצות ושיפורים, ולראות את כל מי שהגיע להיות קהל בתחרות עצמה. היו הרצאות מעולות. לרובן הקשבתי בריכוז, אבל מודה שאיפשהו נדדו מחשבותיי ל"האם אני זוכרת מה אני רוצה להגיד?" או "רגע, שוב, מה משפט הפתיחה שלי?" או סתם התרכזתי בלנשום בקצב נורמלי...
מהי לפי דעתך הדרך לקרב את הציבור למדע?
אני חושבת שהתחרות משיגה את מטרתה, אבל לצערי בקנה מידה קטן ממה שאולי היה ניתן. זה באמת אירוע חוויתי גם למשתתפים וגם לצופים, אבל משום מה הוא אינו מגיע לידיעתו של קהל מאוד רחב. אני מקווה שעם השנים זה ילך ויצבור תאוצה... אבל בלי להישאר במקום :)
לצערי לא יכולתי להגיע לגמר פיימלאב עקב אילוצי עבודה ולכן אני מפנה אתכם לידיעה אודות התוצאות באתר הידען של אבי בליזובסקי. הזוכה בתחרות השנה היא רוני עתידיה שדיברה על מירוץ החימוש האבולוציוני בין טורפים ונטרפים. למקום השני והשלישי הגיעו יאיר בן חורין ובן הורוביץ. תיאור מפורט של הרצאות הגמר ניתן למצוא בידיעה של אבי.
זו גם הזדמנות טובה עבורי להגיד מילה טובה לאבי בליזובסקי שמלווה את אירועי המדע בארץ ובעולם במשך שנים רבות ומביא באתר שלו ידיעות, דעות וסיקורים מהשטח. כל הכבוד!
פניתי למשתתפי גמר תחרות פיימלאב ישראל 2010 וביקשתי מהם לספר קצת על עצמם ועל הדרך שבה הם מתכוננים לגמר. הנה התשובות שקיבלתי.
קוראים לי קרין ארדון דרייר, אני בת 31 ואני דוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב בחוג לגיאופיזיקה ומדעים פלנטריים ובבית הספר ללימודי סביבה על שם פורטר. אני עוסקת במטאורולוגיה, בתחום של גרעיני קרח – אלה בעצם החלקיקים שבזכותם יש קרח בעננים וגם גשם.
הרצאת חצי הגמר שלי עסקה בהשפעה של זיהום אוויר על כמות הגשם. יש המון מחקרים שמראים שבעננים חמים ללא קרח זיהום האוויר גורם להיווצרות כמות גשם קטנה יותר. המשפחה, החברים והמנחה שלי היו מאוד שמחים לשמוע שעליתי לגמר. האמת שהיו לי חששות להגיע בכלל למוקדמות. ראיתי את ההרצאות באינטרנט וחשבתי את מי מעניין מה שאני חוקרת...
לגמר אני מתכוננת בקריאה של חומר מדעי נוסף ובניסיון להתגבר על פרפרי הבטן. אני מניחה שאם אזכה, אשתדל לייצג בכבוד את המדינה ואת המוסד שממנו אני מגיעה. אם לא אזכה, לא נורא, זו הייתה חווייה והסדנה לימדה אותי הרבה. בכל אופן, אני לא חושבת שהתוכניות העתידיות שלי ישתנו בין אם אזכה או לא אזכה. בנימה אישית – חבל שאין מודעות בארץ לתחרות הזו. המון סטודנטים מהאוניברסיטה שלי בכלל לא ידעו עליה.
המתחרה השני הוא אופיר רייך. נושא ההרצאה שלו בשלב חצי הגמר היה תורת רמזי: איים של סדר (או "מה אני אומר לאמא שלי כשהיא אומרת שהחדר שלי הוא בלאגן מוחלט"). הוא מספר שהמשפחה שלו לא הייתה מעורבת בעובדה שיש שלבים וגמר וכאלה, אז התגובה כשהוא עלה לגמר הייתה פושרת יחסית. "הם עדיין לא מאד מעורבים בנבכי התחרות", הוא אומר.
לשאלתי לגבי הדרך שבה הוא מתכונן לגמר עונה אופיר:
הכי חשוב לבחור נושא טוב. שברתי את הראש, דיברתי עם כל מי שאני מכיר בתחומי ואני מעריך את דעתו, וחיפשתי בנרות נושא טוב להרצאה. צריך שההרצאה תהיה על נושא לא חרוש, פשוטה מספיק בשביל הקהל הרחב ועם עומק כך שהקהל ירגיש שהוא למד משהו כללי וחשוב.
בתשובה לשאלה האחרונה שלי "מה תעשה אם לא תזכה?", אומר אופיר:
מה השאלה הזו? התחרות הזו היא לא כל חיי, למעשה חלק יחסית קטן. אמשיך בחיי הרגילים ואזכור את הזיכרון הנחמד. אולי גם אשתלב בקבוצת בוגרי פיימלאב שמרצה על נושאים מדעיים לילדים ונוער ברחבי הארץ. נראה...
יאיר בן חורין מגיע לתחרות מירושלים. יש לו תואר ראשון בפיזיקה ופילוסופיה מהאוניברסיטה העברית, והוא מדריך במוזיאון המדע בירושלים. בחצי הגמר ענה יאיר על השאלה "מדוע אנשים נופלים באוטובוס?! על כוחות מדומים ועקרון ד'אלמבר".
כיצד אתה מתכונן לגמר?
אני מחפש את השעון שבו 3 דקות זה הכי הרבה זמן...
ומה תעשה אם לא תזכה?
אפסיק לעבוד על המבטא הבריטי שלי... אבל ברצינות: אמשיך לעשות את מה שאני אוהב - להדריך; לחשוף אנשים למדע, ללמד אותם דברים מעניינים ולהראות להם שזה יכול להיות כיף גדול.
שאר המתחרים הם גיא רוזנצווייג, עודד שפיר, בן הורוביץ, אירה צ'רקס, רוני עתידיה וחנה ארצי.
פיימלאב (Famelab) היא תחרות של הרצאות מדעיות קצרות שנערכת בישראל זו השנה הרביעית. הרעיון הוא להעביר נושא מדעי בשלוש דקות בלבד. משימה די מסובכת, למען האמת. הגמר יתקיים בשבוע הבא - יום רביעי, 5 במאי, 7 בערב, בחמד"ע בתל אביב. מי שרוצה להגיע ולצפות צריך להירשם באתר התחרות.
אני השתתפתי בגמר הראשון שנערך ב-2007, וכל העניין היה עבורי חווייה נהדרת. השתתפתי בחצי גמר בן שני שלבים במכון ויצמן, הופעתי בתכנית הבוקר של ערוץ 2, נטלתי חלק בסדנה מרתקת בת יומיים בנושא פעילויות מדע לקהל הרחב ושיפור היכולת הרטורית, וכמובן - הגמר עצמו. לא זכיתי, אבל נהניתי מאוד.
אורי אביב, ממארגני התחרות, כתב לי את הדברים הבאים:
מטרת תחרות פיימלאב היא להעניק למדענים צעירים(בעיקר מכוון למאסטרנטים ודוקטורנטים) כישורי תקשורת ומדיה, כמו: עמידה מול קהל, בניית חומרים להעברה לציבור הרחב ועבודה מול התקשורת. העניין העקרוני יותר הוא בהבהרת והטמעת חשיבות השיח בין המדע לציבור אצל המדענים המשתתפים, וחשיבות היכולת של מדענים לפשט רעיונות ולהעביר אותם לקהל רחב, ישירות או דרך התקשורת.
המובילה העולמית בתחום התקשורת המדעית היא בריטניה. בעקבות משבר אמון חמור במדע, שנבע ממקרי מוות ממחלת הפרה המשוגעת בתחילת שנות התשעים, נבחרי הציבור הבריטיים החליטו בצורה יזומה ואגרסיבית להעלות את אמון הציבור במדע, ככוח מניע וחיובי בחברה. ניזומו הרבה מאוד תכניות ציבוריות בנוגע למדע – מפגשים עם מדענים בבתי קפה ובפאבים ("Café Scientifique"), כנסים, פסטיבלים וגם התחרות הזו, שניזומה מתוך אחד מפסטיבלי המדע הגדולים בבריטניה, פסטיבל המדע של צ'לטנהאם.
מספר נושאים לדיון בהקשר הזה הם מצב האוריינות המדעית בישראל בכלל, ובפרט התמיכה הציבורית במיזמים מדעיים (עד כמה הציבור בישראל בוטח במדע כגורם חיובי בחייו), ונושא חשוב לא פחות – היעדרה של כתיבה מדעית בעיתונות ובתקשורת היומית. כך למשל, בכנס שנתי בינלאומי לתקשורת מדעית שמתקיים בבריטניה, אליו מוזמנים כ-700 כתבי מדע רשומים מכל העולם, לא נשלח ולו נציג ישראלי מטעם עיתון ישראלי אחד מאז ומעולם. לעומת זאת, כדוגמה, תא כתבי המדע המצרי מונה 16 עיתונאים במשרה מלאה...
קיבלתי מאורי את שמות תשעת המרצים שעלו לגמר השנה. אכתוב עליהם בפוסט הבא.
בשעה טובה הסתיים טורניר הכספות של מכון ויצמן. אני מביא כאן עדכון קצר למי שמתעניין ולא נכח אתמול בטקס הכרזת התוצאות.
במקום הראשון זכתה כספת מטורונטו שבקנדה בראשות ג'וש מרטו (Josh Martow). בכספת שתי חידות - בראשונה יש להאט נפילה של מגנט דרך גליל חלול באמצעות שימוש בחוק לנץ. הפורצים צריכים להציב מסביב לגליל הזה גליל של נייר אלומיניום. המגנט מייצר זרמי ערבולת באלומיניום, שבתורם מייצרים שדה מגנטי שמאט את נפילת המגנט. בחלק השני יש לבנות רובה גאוס ולהציב אותו במקום הנכון. אף אחד לא פרץ את הכספת הקנדית והם עצמם פרצו כמעט את כל הכספות שהם ראו. בנוסף לכך, הם זכו לציונים גבוהים מהקבוצות המתחרות. בקיצור, הם בלטו במרבית הקטגוריות.
הכספת של הקבוצה הזוכה מטורונטו. רואים בתצלום את החידה הראשונה המבוססת על חוק לנץ
צופים מתרשמים מהכספת של טורונטו בתערוכת הכספות שנערכה למחרת יום התחרות
למקום השני הגיעה כספת מבית ספר אוסטרובסקי ברעננה בראשות אחינועם סורוקר. הקרב על המקום השלישי היה מאוד צמוד ושלוש קבוצות קיבלו ניקוד כמעט זהה. הוחלט להעניק להן מקום שלישי משותף. הקבוצות שזכו במקום השלישי הן קבוצה של בנות ממונטריאול, קבוצה מחמד"ע בתל אביב ותיכון הנדסאים בהרצליה.
בתואר הפורצים המצטיינים זכו הבנים מטורונטו ואחריהם תיכון אחד העם מפתח תקוה. שלוש כספות לא נפרצו - טורונטו, אוסטרליה ושדה בוקר. חביבי הקהל, כלומר הזוכים בציונים הגבוהים ביותר משאר המתחרים, הם נציגי אום אל פאחם שקיבלו ציון מקסימלי כמעט מכל הקבוצות היריבות.
ברכות לזוכים ולשאר המשתתפים.
המשפחה שלי הגיעה גם כן לתערוכה והילדים זכו להסבר מפורט על כל כספת
לפני כמה ימים קיבלתי מכתב מקסים מיעל - מורה וקוראת של הבלוג. תודה רבה, כיף לקבל מכתבים כאלו.בין היתר, יעל הפנתה אותי לאתר מעניין במיוחד של הטכניון - טכנוראש. החברים מהטכניון מארגנים מדי שנה תחרות הנדסית-מדעית-יצירתית. לא הכרתי והופתעתי לטובה מכך שעושים בארץ דברים נהדרים כאלו. מתוך אתר התחרות:
תחרות הטכנוראש, באדיבות ד"ר רוברט שילמן (ד"ר בוב) ולזכר ניב-יה דורבן יוזם התחרות, הינה תחרות הנדסית-יצירתית, הנערכת מדי שנה כמסורת בטכניון בחיפה. בכל תחרות מוצגת משימה הנדסית חדשה, עבורה נדרש למצוא פתרון מיטבי העומד בדרישות.
הפתרונות השונים מוצגים באירוע רב-משתתפים הנערך בלב הקמפוס. הפתרונות נבחנים על ידי צוות מדענים ומהנדסים בכירים, על פי מדדים הנדסיים מוגדרים. הפתרונות הנבחרים מזכים את בעליהם בפרסים יקרי ערך. יוזם רעיון תחרויות הטכנוראש הוא ניב-יה דורבן ז"ל - סטודנט ובוגר מצטיין של הטכניון, קצין בצה"ל, אשר נרצח על ידי חייל שיכור שרצה לגנוב את מכוניתו, בשובו לביתו מטיול. התחרויות נערכות לזכרו.
התחרות השנה נקראת אינדיפנדולום וההרשמה עד סוף פברואר 2010. ההרשמה פתוחה לקבוצות של עד שלושה משתתפים שחייבים להיות סטודנטים במוסדות אקדמיים או תלמידי תיכון. האמת שגם לי מתחשק להשתתף... חבל שאני כבר לא סטודנט :-(
מדי שנה מקיים מכון ויצמן תחרות פיזיקלית בין קבוצות מבתי ספר תיכוניים. במסגרת טורניר הפיזיקה על שם שלהבת פריאר, פיזיקאי ישראלי רב-פעלים, בונים צוותים של 5 תלמידים כספת שלצורך פתיחתה יש לפתור חידה פיזיקלית אחת או שתיים. מדובר בתלמידים שמגבירים לימודי פיזיקה, והידע הנדרש לצורך פיצוח הכספות אמור להתאים לרמה של 5 יחידות בפיזיקה. ניתן לשלב חידות מורכבות, אבל אם החומר נמצא מעבר לתכנית הלימודים, יש להסביר אותו לפורצים.
בשנת 2003, כשהייתי בתחילת הדוקטורט, השתתפתי בתחרות מיוחדת. איאן הינצ'ליף, מהפיזיקאים הבולטים באטלס (אחד משני הגלאים הגדולים של מאיץ LHC), יזם תחרות בין האוניברסיטאות ומכוני המחקר שנוטלים חלק בפרויקט. הוא הריץ תכנית סימולציה שדימתה את ההתנגשויות בין הפרוטונים במאיץ החלקיקים. הסימולוציה כללה את תגובת גלאי אטלס והוציאה כפלט אוסף של אירועי התנגשות שהתרחשו כביכול בניסוי עצמו. מובן שרוב האירועים כללו תהליכים מוכרים מניסויים קודמים, כאלו שמתוארים על ידי המודל הסטנדרטי של החלקיקים, אך היה ברור שאיאן הטמין בקבצים גם אירועים מיוחדים, שבהם נוצרו חלקיקים "חדשים למדע". זה יהיה המצב גם בניסוי עצמו - רוב האירועים יתאימו לתהליכים מוכרים, שאותם קל לזהות. אם בנוסף להם יתגלו אירועי התנגשות שמתאימים לתהליכים חדשים ולא מוכרים, דובר הניסוי (הדובר הוא האדם החשוב בניסוי, מקביל ליושב ראש) יזכה בפרס נובל לפיזיקה.
הקבוצה של מכון ויצמן החליטה להשתתף בתחרות, ואנו קיבלנו גישה לקבצים של איאן. במקביל פורסם דבר התחרות בעיתוני מדע. לאחר שהתגברנו על קשיים טכניים קלים היו הנתונים זמינים לניתוח ואני התפתיתי להישאר כל הלילה ולנסות לפענח מה נמצא שם. עם אתגר כזה ניתן להתמודד באחת משתי גישות: להפעיל אלגוריתמים ספציפיים של ניתוח שיאתרו חלקיקים מסוימים או לבוא בגישה כוללת ולחפש בנתונים סטיות מהמודל הסטנדרטי. כשסטיות כאלו מתגלות ניתן להתחיל לחקור אותן לעומק. בחרתי בגישה השנייה, הכללית יותר. קצת אחרי שתיים בלילה הבנתי מה קורה שם ותוך חצי שעה "גיליתי" שני חלקיקים חדשים: 'W ו-'Z, ואריאציות כבדות של שני חלקיקים מוכרים: בוזוני W ו-Z. בצהריים פגשתי את המנחה שלי, פרופ' אהוד דוכובני, סיפרתי לו על החדשות והלכתי לישון.
לא ידענו אם חלקיקים חדשים נוספים הוטמנו במידע, והקבוצה שלנו החלה לערוך פגישות יומיות, בליווי פיצה, על מנת להעלות רעיונות וכיווני חיפוש נוספים. תחילה לא מצאנו כלום. בשלב מסוים העליתי את האפשרות שהוטמן אוסף חלקיקים הקשור למודל ההיגס הקטן, בין השאר משום שהיה ידוע לי שאיאן הינצ'ליף הרבה לעסוק בו. 'W ו-'Z, שאת קיומם ראינו בבירור, מהווים חלק ממודל ההיגס הקטן. משלב זה עמיתי הדוקטורנטים התרכזו בחלקיקים נוספים הקשורים למודל ההיגס הקטן ואכן "מצאו" חלקיקים כאלו. היה מדובר באירועים בודדים, ואני חשבתי שאסור לנו לדווח על גילוים עקב מעט הסטטיסטיקה. במקביל מצא אהוד ראיות חלשות לקיומו של חלקיק אחר - לפטו-קווארק, מין תרכובת בין לפטון וקווארק. בסופו של דבר הכליל אהוד בדו"ח הסופי שלנו את החלקיקים שמתאימים למודל ההיגס הקטן והשאיר בחוץ את הלפטוקווארק שלא התאים למודל.
תמונה קבוצתית לאחר הזכייה - אני מחזיק את הפרס
לאחר חודשיים הכריז איאן על התוצאות בכנס של אטלס שנערך בפראג. אנו זכינו במקום הראשון יחד עם הקבוצה של קיימברידג' ועם פיזיקאי איטלקי שעבד לבד. לא הגענו לכנס והסתפקנו באינטרנט. התברר שבנוסף ל-'W ו-'Z, שאותם מצאתי כבר ביום הראשון, לא היו בנתונים חלקיקים נוספים הקשורים למודל ההיגס הקטן, אך היה שם לפטו-קווארק. ראש הקבוצה, גיורא מיקנברג, שהיה בכנס, אסף בשבילנו את הפרס - משחק הרכבה מעץ (בתצלום אני מחזיק את הפרס ביד). המשחק הוצג במשך כמה שנים בחדר הדיונים שלנו, מבלי שאיש ינסה לפרק ולהרכיב אותו, והוא החל להעלות אבק. כשהחלו לשפץ את חדר הדיונים הצלתי אותו ברגע האחרון. שאר הדוקטורנטים שהשתתפו בתחרות סיימו את הלימודים, ומלבדי אף אחד כבר לא התעניין בפרס ההיסטורי. כשסיימתי גם אני את הדוקטורט לקחתי אותו איתי, ואז הוא זכה סופסוף לשימוש יומיומי - הילדים שלי משוגעים על המשחקים האלה.
