הרקדנית המסתובבת

התבוננו באנימציה הבאה: האם הרקדנית מסתובבת עם כיוון השעון או שהיא מסתובבת נגד כיוון השעון?


את האשליה האופטית הנהדרת של הרקדנית המסתובבת (the spinning dancer) יצר האמן היפני נובויוקי קאיאהרה (Nobuyuki Kayahara). יש כאלו שרואים את הרקדנית כאילו היא מסתובבת עם כיוון השעון, יש כאלו שרואים אותה מסתובבת בכיוון השני, ויש כאלו שהכיוון מתחלף אצלם אחרי כמה שניות של צפייה. אני, למשל, רואה בכל פעם כיוון סיבוב אחר.

המאיץ בשווייץ - האם זה מסוכן?

בתגובה לפוסט הקודם אודות חורים שחורים נשאלתי אם יכולים להיווצר במאיץ LHC חורים שחורים שיסכנו את כדור הארץ. זו שאלה מעניינת שזכתה לתשומת לב בדיווחים בתקשורת אודות הפעלת המאיץ, ובמידה מסוימת אפילו תרמה לעניין הציבורי בניסוי. ראשית יש לומר שמאיץ LHC אכן יכול להפוך ל"בית חרושת" לחורים שחורים זעירים (קרויים גם חורים שחורים מיניאטוריים או חורים שחורים קוונטיים), שגודלם קטן פי עשרת אלפים לערך מגודלו של פרוטון, אבל רק בתנאי שהתאוריה החוזה את קיומם של חורים שחורים כה קטנים אכן נכונה. יש לציין שכיום אין ראיות לנכונותה של תאוריה זו (תאוריה של ממדים נוספים גדולים - Large Extra Dimensions). אחד הניבויים של התאוריה נוגע למסה המינימלית של חורים שחורים. גודלה, על פי הוגי התאוריה, נמוך באופן משמעותי ממה שחשבנו עד כה, ואם אכן כך הדבר אז ייתכן שהאנרגיה במאיץ LHC תספיק ליצירת חורים שחורים זעירים. אנרגיה שקולה למסה, ולכן האנרגיה בהתנגשויות הפרוטונים במאיץ יכולה להפוך למסה של חלקיק חדש, ולצורך העניין של חור שחור.

שאלת הסיכונים סקרנה אותי עוד כשהתחלתי את המחקר שלי במכון ויצמן אודות אפשרות יצירת חורים שחורים במאיץ LHC, אבל התעמקתי בה ברצינות רק כשכתבתי מאמר לגליליאו על אודות חורים שחורים זעירים. הסוגיה נדונה גם בבתי משפט, שהתקשו לגבש עמדה בנושא. התקשורת העולמית כמעט שלא ניתחה את הנושא ברצינות, ובמקרה מצער אחד ידוע שהדיווחים הדרמטיים גרמו לילדה בהודו לשלוח יד בנפשה. הסיכום הטוב ביותר של החששות מפני הפעלת המאיץ נמצא באתר אינטרנט ותיק שמציג את הטענות בצורה עניינית והוגנת. זה המקום להעיר שהמאיץ החל לעבוד ב-2008, אבל תקלה חמורה גרמה להשבתתו לשנה לפחות, כך שהתנגשויות בין פרוטונים טרם נערכו, כלומר חורים שחורים זעירים טרם נוצרו בניסוי. הניסוי עצמו צפוי להימשך שש שנים לפחות.

בחזרה לשאלה המקורית: האם זה מסוכן?
התשובה היא כן! אבל רק אם החורים השחורים יציבים.
חור שחור יציב שייווצר במהירות נמוכה מאוד עלול להיעצר ולנוע לאיטו למרכז כדור הארץ. שם הוא יתחיל לצבור מסה באיטיות. הכבידה היא כוח חלש ועל כן יעבור זמן רב (סדר גודל של מאות שנים או יותר) עד שהחור השחור יגיע לגודל של עשרות קילומטרים ויתחיל להוות סכנה לכדור הארץ. אם הוא יציב, התסריט המפחיד הזה יתרחש בסופו של דבר. יש להעיר שאם אכן ייווצרו חורים שחורים זעירים במאיץ, הרי שברוב ההתנגשויות המהירות שלהם תהיה גדולה והם לא ייעצרו בכדור הארץ. אולם, מהירות זו היא גודל אקראי שאינו ניתן לקביעה מראש, ולכן בחלק קטן מההתנגשויות היא תהיה נמוכה דיה ואפילו אפסית.

ובכל זאת, קיים קונצנזוס בקרב המדענים על כך שאין סכנה בהפעלת המאיץ. המסקנה מבוססת על מחקר תאורטי שערכה קבוצת פיזיקאים מוכרים ומובילים בעולם. קיימים שלושה טיעונים מרכזיים לכך שחורים שחורים זעירים הם קצרי חיים:

1. חורים שחורים דועכים באמצעות קרינת הוקינג-בקנשטיין. קרינה זו טרם נצפתה, אבל התחזית בדבר קיומה מבוססת על תורת הקוונטים (ליתר דיוק: תורת השדות הקוונטיים), תורה מדויקת להפליא, שטרם נכשלה באף ניסוי. הפיתוח של הוקינג ובקנשטיין מאפשר את קביעת עצמת הקרינה בתלות בגודל החור השחור. העצמה גדלה ככל שהחור השחור קטן יותר, ועבור חורים שחורים זעירים, קטנים מגודלו של פרוטון, היא צפויה לגרום להתפרקותם המיידית תוך חלקיק שנייה. חורים שחורים בגודל כוכב, לעומת זאת, פולטים קרינה חלשה מאוד, ולכן קשה כל כך לגלות אותה באמצעים אסטרונומיים. כזכור, חורים שחורים זעירים הם עצמים היפותטיים שטרם נצפו מעולם, ולכן גם התחזיות לגבי קיומה של קרינת הוקינג טרם זכו לאישוש ישיר.
   
2. האנרגיה של ההתנגשויות במאיץ LHC תהיה גדולה מזו שנוצרה בניסויים קודמים, אבל קרינה קוסמית שפוגעת בכדור הארץ באופן קבוע מכילה חלקיקים שחלקם הרבה יותר אנרגטיים. אם האנרגיה במאיץ LHC תספיק ליצירת חורים שחורים זעירים, קל וחומר שהם נוצרים כל הזמן כתוצאה מפגיעת הקרינה הקוסמית באטמוספירת כדור הארץ. יש לציין שמהירותם של חורים שחורים זעירים שנוצרים על ידי קרינה קוסמית תמיד גבוהה, וזאת בניגוד לחורים שחורים זעירים שנוצרים במאיצי חלקיקים. בכל מקרה, ניתן להעריך את מידת יציבותם של החורים השחורים שנוצרים על ידי קרינה קוסמית. אם החורים השחורים טעונים במטען חשמלי הם ייעצרו על ידי כדור הארץ כתוצאה מהאינטראקציה החשמלית החזקה. עצם קיומנו מוכיח בוודאות שכדור הארץ שרד, כלומר חורים שחורים כאלו, אם הם קיימים, בהכרח אינם יציבים. לעומת זאת, חורים שחורים לא טעונים מהירים לא ייעצרו על ידי כדור הארץ ויחלפו דרכו. מצד שני, גופים דחוסים יותר, דוגמת ננסים לבנים וכוכבי נייטרונים, אמורים לעצור גם חורים שחורים זעירים לא טעונים. ניתן להעריך את אורך חייהם של כוכבים כאלו על סמך תצפיות, וברור שגם הם שרדו זמן רב ולא התפרקו על ידי חור שחור שהתיישב בתוכם. אם כך, גם חורים שחורים לא טעונים הם ככל הנראה עצמים לא יציבים.
3. בפיזיקה מודרנית קיים כלל שאומר כי כל תהליך שאינו סותר חוק שימור - יתרחש. ידוע לנו שאין חוק שימור של מספר החורים השחורים, משום שבעת קריסת כוכב מסיבי בסוף חייו נוצר חור שחור אחד מאפס חורים שחורים. אם כך, חור שחור צפוי גם להתפרק. ניתן לחשב את קצב ההתפרקות על ידי השוואה לעצמים אחרים בעלי מסה קרובה שאינם "מוגנים" על ידי חוקי שימור. בדרך זו ניתן להעריך שאורך חייהם עומד על חלקיק שנייה בלבד, אורך זמן שבמהלכו הם לא יצליחו לגרום לנזק כלשהו.

שאלות ותשובות אודות חורים שחורים

גיא מירושלים שלח לי אתמול אוסף שאלות אודות חורים שחורים:

1. האם ניתן לראות חור שחור ללא כל מכשור?
2. האם חור שחור נעלם עם הזמן?
3. מה הקשר בין מאיץ החלקיקים לחור השחור?
4. איך חור שחור פועל?
5. מדוע נוצר ואקום בחור השחור?

 הדמיה של חור שחור במערכת כוכבים כפולה

תשובות:
1. חור שחור הוא עצם בעל צפיפות חומר גבוהה מאוד, כלומר מסה שמרוכזת בנפח קטן יחסית. כוח המשיכה בתוכו הוא כה גדול עד שאפילו אור (המושפע מכוח הכבידה) לא יכול לצאת ממנו, וזו הסיבה לכך שהחור השחור אכן שחור, כפי שמעיד עליו שמו. אולם, קיימים גופים שחורים נוספים ביקום ולא כל גוף שחור הוא חור שחור, ולכן על מנת לגלות חור שחור יש לבדוק את ההשפעה שלו על הסביבה. חור שחור יעקם קרני אור שמגיעות ממקור הנמצא מאחוריו והוא יגרום לחומר הנמצא בסביבתו לנוע אליו. אם מדובר בכמות גדולה של חומר שנע לעבר החור השחור, החומר יוצר בדרך כלל דיסקה סביב החור השחור הקרויה דיסקת ספיחה. פעמים רבות רואים גם שני סילונים שנפלטים מאזור החור השחור למרחק גדול. הם מורכבים מהחומר בדיסקת הספיחה שלא נבלע בתוך החור השחור. מאפיין נוסף של החור השחור הוא פליטה חזקה של קרני רנטגן (קרני-X). מקור הקרינה בחומר שבדיסקת הספיחה אשר מתחמם מאוד ופולט קרינה אנרגטית. ועוד משהו: צופה חיצוני לא יוכל לראות את חומר שנבלע בתוך החור השחור. הצופה החיצוני יראה את החומר כאילו הוא מאט ולעולם לא נבלע בתוך החור השחור. חזרה לשאלתך - את כל המאפיינים של חורים שחורים, מלבד קרינת רנטגן, ניתן לגלות ללא מכשור מיוחד, בתנאי שהחור השחור קרוב מספיק. עד היום לא התגלו חורים שחורים קרובים ולכן המדענים נאלצו להיעזר במכשור רגיש.

2. חורים שחורים אכן מתאדים. ככל שהחור השחור קטן יותר, כך הוא מתאדה מהר יותר. מנגנון ההתאדות קרוי קרינת הוקינג (למען הדיוק יש לומר קרינת הוקינג-בקנשטיין משום שחלקו של יעקב בקנשטיין בפיתוח התאוריה לא היה קטן מחלקו של סטיבן הוקינג). אנסה להסביר בפשטות את המנגנון של קרינת הוקינג: הקרינה קשורה לתהליך שמתרחש באופן רגיל בכל מקום ביקום - יצירה של זוג חלקיקים, האחד בעל אנרגיה חיובית והשני בעל אנרגיה שלילית. בדרך כלל חלקיקים אלו מאיינים זה את זה (ונעלמים) כעבור זמן קצר מאוד וכלל לא ניתן להבחין בהם. למעשה, עקרון אי-הוודאות הוא זה שמאפשר את קיומם למשך זמן קצר בלבד. אם שני החלקיקים נוצרו בסמוך למעטפת החור השחור, ובנוסף לכך החלקיק בעל האנרגיה השלילית נכנס לתוך החור השחור ואילו החלקיק השני נע החוצה, ייתכן שחלקיקים אלו לא ייעלמו, משום שחלקיק בעל אנרגיה שלילית יכול להתקיים בתוך החור השחור. אם כך, מסת החור השחור קטנה בעקבות כניסת חלקיק בעל אנרגיה שלילית (מסה שקולה לאנרגיה), ואילו החלקיק השני שנמלט מאזור החור השחור מהווה חלק מקרינת הוקינג. הרחבה ניתן למצוא במאמר "ליליפוט של החורים השחורים" שאני מקשר אליו בהמשך.

3. תאוריה חדשה צופה אפשרות של יצירת חורים שחורים זעירים במאיצי חלקיקים. שלושת הפיזיקאים שפיתחו את התאוריה טוענים שמסת פלאנק, גודל המאפיין את המסה המינימלית של חור שחור, הרבה יותר נמוכה ממה שחשבנו עד כה, ואם כך הדבר ייתכן שהאנרגיה במאיצי חלקיקים דוגמת מאיץ ה-LHC תספיק ליצירת חורים שחורים זעירים.

4. כבידה משפיעה על מבנה המרחב. חור שחור הוא עצם בעל כבידה חזקה מאוד, ולכן ההשפעה שלו על סביבתו הקרובה היא גדולה. הוא גורם לכך שהמרחב יתעקם בצורה כזו שלא תמיד יהיה חיבור בין שתי נקודות ולא תמיד יהיה ניתן להגיע מנקודה אחת לאחרת. למעשה, בתוך החור השחור אין מסלולים שמובילים החוצה, מחוצה לו. יתרה מכך, כל המסלולים בתוך החור השחור מובילים לעבר המרכז. אם מישהו יצליח להיכנס לתוך החור השחור מבלי להיקרע לגזרים, הוא ינוע בהכרח לכיוון המרכז. דבר מעניין נוסף: אם הוא יאיר בפנס החוצה - האור דווקא יחזור אחורה.

5. בתוך חור שחור לא חייב להיות ואקום כל הזמן. אם נכנס לתוכו חומר, הוא בהכרח ינוע לכיוון המרכז ויצטבר בנקודה אחת (אני מתייחס לחור שחור נייח שאינו מסתובב). היעדר חומר משמעותו ריק (ואקום) ולכן ניתן לומר שלחור השחור יש נטייה ליצור ואקום בתוכו ולרכז את החומר בנקודה אחת.

להרחבה ניתן לעיין בשני מאמרים שלי שהתפרסמו בגליליאו:

גוליבר בארץ החורים השחורים
ליליפוט של החורים השחורים

ויטמינים לתינוקות

עוד בבית החולים הופתענו לגלות שמשרד הבריאות ביטל את ההנחיה לתת ויטמין A לתינוקות. יתרה מכך, בכתבה ב-ynet שקישרתי אליה כתוב שכמות עודפת של ויטמין A עלולה להזיק. נראה מוזר - הרי עד עתה היינו חייבים לתת לתינוקות ויטמין A וכעת זה פתאום מסוכן. אני מבין שההנחיות מבוססות על מחקרים, ומחקרים חדשים מחליפים את הישנים, אבל אם התוצאות של המחקר הקודם לא היו כל כך מבוססות אז מומחי המשרד היו אמורים להבין את זה ולא לתת הנחיה שאולי יש בה נזק.

אני עוקב אחרי ההנחיות של משרד הבריאות ולפעמים הן ממש מגוחכות. הרבה פעמים הן באות בתגובה לתחקיר או אירוע טראגי ומשדרות פאניקה. הבעיה היא שהן נוגעות לענייני בריאות ואף אחד לא רוצה לקחת סיכון. אני זוכר את הפאניקה שנוצרה לפני 3 שנים בעקבות כמה מקרים של מוות בעריסה, ומשרד הבריאות פרסם שורה של הנחיות, חלקן הגיוניות (לא לעשן ליד תינוקות) וחלקן מוזרות. אחת ההנחיות, שעד היום אינני מבין את ההגיון מאחוריה, אומרת שיש לתת לתינוק מוצץ.

ידעתי ששקד, שהיה אז בן פחות מחצי שנה, לא יסכים לנסות מוצץ. עוד מהבטן הוא היה מכור למציצת אצבע (רואים באולטרה-סאונד), וכבר בגיל שבוע הבנתי שמוצץ לא מעניין אותו. כששמעתי על הנחיות משרד הבריאות איכשהו שכחתי את כל זה ורצתי לקנות לו מוצץ. קניתי מוצץ צבעוני ויקר, אבל זה לא הרשים את שקד. גם ניסיונות השכנוע האינטנסיביים לא עזרו, והמוצץ מצא את מקומו בפח כעבור יומיים.

מאז אני פחות מתרשם מהנחיות משרד הבריאות. כעת אני מנסה לשכנע את ג'ודי שנוותר גם על ויטמין D. הוויטמין הזה נמצא בכמות מעטה יחסית בחלב אם, אבל חשיפה מספקת לשמש גורמת לייצור ויטמין D בכמויות גדולות, במיוחד אצל אנשים שצבע העור שלהם בהיר יחסית. ההמלצה לתת את הוויטמין היא כמובן כללית ואינה מתייחסת לתינוקות ספציפיים. בינתיים שכנעתי את ג'ודי לצאת מדי בוקר לטיול יומי עם לוטם באור השמש, אבל על הפסקת מתן הוויטמין היא לא רוצה לשמוע. את התשובה שלה יכולתי לצפות מראש: "בענייני בריאות לא לוקחים סיכון".

מצג עכוז וניתוח קיסרי

כארבעה אחוזים מהעוברים מגיעים ללידה במצג עכוז (breech), כלומר עם הראש למעלה ועם הרגליים והטוסיק למטה. במהלך השליש האחרון של ההיריון העוברים נוטים להסתדר במצג ראש, ועם זאת מצג עכוז לא מצביע על בעיה כלשהי. עד כמה שידוע לי המנגנון שגורם למרבית העוברים להסתדר במצג ראש אינו ברור לגמרי ויש כאן מידה של אקראיות. ככל הנראה בשלבים מוקדמים של ההיריון העובר יכול להסתובב בחופשיות בתוך הרחם, אך בשלב מסוים ראשו כבר גדול והוא לא יכול לצאת ממצג ראש - ראשו נלכד בחלק התחתון של הרחם והוא כבר לא מסתובב עד הלידה.

בהיריונות הקודמים שלנו העוברים ישבו במצג ראש בשלבים הסופיים של ההיריון, אבל הפעם התינוקת העדיפה להישאר עם הראש למעלה. היה ידוע לנו שהסיכויים שהיא תסתובב במהלך החודש התשיעי של ההיריון נמוכים, הואיל ובשלב זה העובר כבר גדול יחסית וקשה לו לשנות תנוחה בתוך הרחם. לג'ודי היה ניסיון טוב עם לידות רגילות; אפילו התאומים שלנו נולדו בלידה רגילה. התחלנו להתכונן ללידת עכוז בעזרת ספר נהדר שליווה אותנו בכל ההיריונות, אבל בביקורת שגרתית אצל רופאת הנשים ג'ודי הופתעה לשמוע שכיום כבר לא מיילדים לידת עכוז (הספר כבר מיושן). הרופאה הפנתה אותנו לבית החולים על מנת לנסות להפוך את העובר.

כאן המקום לומר שמהניסיון האישי שלי אני מרוצה מרמת הרפואה בארץ ואני חושב שהיא גבוהה למדי, ועם זאת מרבית הרופאים שפגשתי מתקשים להסביר למטופלים את מצבם הרפואי. הגרועים שבהם ממלמלים חצאי משפטים בשעה שהם מקלידים משהו במחשב ואפילו לא יוצרים קשר עין עם המטופל. למעשה, טרם פגשתי רופא או רופאה בעלי סבלנות לשבת עם המטופל ולספר לו בפרוטרוט את האבחנה ואת השיקולים בבחירת הטיפול הדרוש. המצב באסף הרופא לא היה שונה: זכינו לטיפול מעולה, אבל לא הצלחנו להבין "מי נגד מי?". תוך כדי השיחות עם הרופאים והניסיונות לדלות מידע הגענו למסקנה שבמקרה של מצג עכוז הם ממליצים לנסות היפוך חיצוני, ואם הוא לא מצליח עושים ניתוח קיסרי מתוכנן. ההיפוך מתבצע על ידי רופא מומחה שמנסה לתפוס את הראש ואת הטוסיק של העובר על ידי הנחת ידיים על הבטן. אם הוא מצליח לתפוס את העובר היטב הוא מנסה להזיז אותו. בלמעלה ממחצית המקרים ההיפוך מצליח, אבל כדאי לזכור שיש בו גם סכנה מסוימת (נמוכה) לעובר. במקרה שלנו, התינוקת לא זזה והרופא החליט להפסיק לדחוף אחרי כמה שניות. קבענו תור לניתוח קיסרי. הניתוח עבר בשלום, וג'ודי שוחררה מבית החולים כעבור שלושה ימים בלבד.

חשוב לזכור שניתוח קיסרי הוא ניתוח לכל דבר, ועל אף שהוא נעשה בדרך כלל בהרדמה מקומית בלבד, כלומר נחשב לניתוח פשוט יחסית, יש בו סיכונים הן ליולדת והן לעובר. אגב, בימי קדם הוא נערך רק אם היולדת מתה ורצו להציל את העובר. זו הסיבה לכך שבניגוד לדעה העממית, לא ייתכן שיוליוס קיסר נולד בניתוח קיסרי - ידוע שאמו חיה שנים רבות לאחר לידתו. בכל אופן, ג'ודי די חששה מהניתוח, אבל ידענו שאין לנו ברירה. גם אם היו מרשים לה לבצע לידה רגילה, הרי שבגלל המורכבות של לידת עכוז יש צורך בצוות מיומן המתמחה בלידות כאלו. לידות עכוז הפכו להיות נדירות מאוד בארץ ולא רצינו לקחת סיכון עם צוות שאינו מיומן דיו.

אחרי הניתוח החלטתי בכל זאת לנסות להבין מה הביא לשינוי המדיניות בכל הנוגע ללידות עכוז, והתוצאות די הפתיעו אותי. מצאתי שהכל החל במחקר סטטיסטי נרחב שבמהלכו נבדק מידע לגבי למעלה מ-2000 היריונות של מצג עכוז. המחקר, שפורסם בשנת 2000, הראה שבלידת עכוז יש סיכון גבוה יותר למות העובר מאשר בניתוח קיסרי, בעוד שהסיכון ליולדת גבוה בניתוח קיסרי רק במעט. הדבר המפתיע הוא שמקורה של החלטה כה גורפת במחקר בודד. אני בכלל לא אוהב מחקרים רפואיים סטטיסטיים משום שהם לא יורדים לשורש הנושא, ולא מבררים לעומק את הסיכונים בכל צורת טיפול. יתרה מכך, הועלו טענות לגבי בעיות שיטתיות בעריכת המחקר, כמו למשל הכללת מקרי מוות של עוברים שנבעו מבעיות אחרות ללא קשר למצג עכוז, והתייחסות לנתונים שהגיעו ממרכזים רפואיים שלא היה בהם צוות מומחה ללידות עכוז, והרי ברור שבמרכזים כאלו יש סיכון גדול יותר בלידת עכוז. מה עוד שמחקרים קודמים דווקא הראו שאם הצוות מיומן, סיכויי ההצלחה של לידת עכוז רגילה גבוהים מאוד. ואכן קיימים גופים התומכים בלידות רגילות גם במקרה של מצג עכוז, וזאת בניגוד להמלצות הנובעות מאותו מחקר רחב היקף.

לדעתי כל עוד לא מדובר במצב חירום בית החולים צריך להמליץ על הטיפול הדרוש באופן פרטני לכל יולדת בהתאם למצבה הרפואי ובהתאם לבדיקות ההיריון. הייתי רוצה שהרופאים יציגו ליולדת את כל השיקולים ואת כל האפשרויות בטרם יגיעו בני הזוג להחלטה הטובה ביותר מבחינתם. למרבה הצער, זה לא המצב כיום, לפחות לא בישראל.

נולדה לי בת!

לפני שבוע וחצי נולדה לי בת. לוטם מצטרפת לשלושת אחיה הגדולים: שחר, ראם ושקד.

את הפוסטים הקרובים אקדיש, מטבע הדברים, לנושא לידתה של לוטם.

אנרגיית רוח בדנמרק

דנמרק היא המובילה העולמית מבחינת ייצור חשמל בעזרת אנרגיית רוח יחסית לגודל האוכלוסייה. חמישית מייצור החשמל בדנמרק מתבצעת באמצעות טורבינות רוח - הרבה יותר מכל מדינה אחרת. ספרד, אגב, נמצאת במקום השני. הסוד של שתי המדינות הללו נעוץ בעידוד ממשלתי שנשען על דעת קהל חיובית בנוגע לאנרגיה חלופית. דעת הקהל מחייבת את הפוליטיקאים המועמדים לתמוך בפתרונות של אנרגיה חלופית, ובו בזמן עוזרת לממשלות לקבל החלטות מחייבות וארוכות טווח בכל הנוגע לסובסידיות והקלה במס בשלבי ההקמה של תחנות כוח חלופיות בכלל וחוות רוח בפרט.

חוות טורבינות רוח ימיות בדמרק

אנרגיית רוח היא פיתרון מעולה למרבית המדינות, במיוחד אם עצמת הרוחות בהן גבוהה במיוחד. דנמרק מנצלת את הפוטנציאל הזה כמעט עד תום - הן ביבשה והן בים. יש לציין שדנמרק היא מעצמה גם בכל הנוגע לייצור טורבינות - כמחצית מייצור אנרגיית הרוח בעולם מתבצעת באמצעות טורבינות של חברות דניות. נקודה מעניינת נוספת היא מעורבות הקהילות בדנמרק בהקמת הטורבינות - מרבית הטורבינות שייכות לקואופרטיבים מקומיים, כלומר לבעלי הקרקעות ולתושבי הכפרים שבסמוך להם הוקמו הטורבינות.

לייצור חשמל באמצעות אנרגיית רוח יש כמה יתרונות בולטים: זו שיטה נקייה ומתחדשת שאינה גורמת לזיהום אוויר או קרקע, והיא אינה כרוכה בפליטת פחמן דו-חמצני. שני החסרונות העיקריים הם הצורך בשטחים גדולים וחוסר זמינות בשעות של רוח חלשה. על הבעיה השנייה ניתן להתגבר על ידי אגירת אנרגיה בשעות של רוח חזקה באמצעים שונים, למשל אגירה כימית, טעינת מצברים או העלאת מים לראש הסכר בתחנה הידרואלקטרית. בסך הכל, אנרגיית רוח היא שיטה פשוטה ונוחה, שלהערכתי תשחק תפקיד משמעותי בשוק האנרגיה העתידי. אני צופה שמחיר ייצור החשמל באמצעות אנרגיית רוח יהיה אפסי כבר בעתיד הקרוב, ובמדינות רבות אנרגיית רוח תוכל בקלות להפוך לספק אנרגיה מרכזי.

בישראל התחום לא כל כך מפותח - עד היום הוקמה רק חווה אחת (ברכס חזקה שברמת הגולן), ומלבד טורבינות בודדות נוספות בכמה אתרים בארץ לא הושקעו כספים באנרגיית רוח. לדעתי יש מקום לפתח את התחום, אם כי כדאי לזכור שמשאב הטבע העיקרי שבו משופעת ארץ ישראל הוא שמש, ואנרגיית שמש מתאימה יותר כמקור ראשי לשוק האנרגיה החלופית בישראל.

טורבינות רוח מהוות ספק אנרגיה נוח ובטוח באופן יחסי, וכמעט שלא שומעים על בעיות בהן, אם כי תקלות קורות מדי פעם, ואפילו קרה לא אחת שעמוד הטורבינה קרס. רוח חזקה במיוחד עלולה להוות סכנה לטורבינה. אם עצמת הרוח עולה על סף מסוים נכנסות לפעולה שתי מערכות הגנה: מערכת הלהבים מסתובבת ב-90 מעלות על מנת שלא לעמוד עם הפנים לרוח, ואם זה לא מספיק אז מנגנון עצירה מכני עוצר את הלהבים. מה קורה אם מנגנוני ההגנה לא עובדים? את זה ניתן לראות בסרטון הבא שצולם בדנמרק לפני כשנה. נראית בו טורבינה של חברת וסטס הוותיקה והמצליחה.