יום שני, 27 באפריל 2009

שפעת החזירים - הכצעקתה?

שפעת היא מחלה נגיפית מוכרת התוקפת מיליוני אנשים ברחבי העולם מדי שנה. מהי, אם כן, שפעת החזירים שכה מרבים לדבר עליה בימים האחרונים?

ראשית יש לומר שהשמות "שפעת העופות" ו"שפעת החזירים" שמרבים להשתמש בהם בתקשורת אינם שמות רשמיים של הנגיף, והם אפילו מטעים במידה מסוימת. מדובר בנגיף שפעת מסוג A שזנים שונים שלו יכולים להתרבות בגופם של יונקים ושל עופות. שפעת החזירים מתייחסת, בעצם, למספר זנים של אותו נגיף, וכך גם שפעת העופות. שפעת החזירים המקסיקנית שהתפרצה במרץ 2009 שייכת לזן H1N1, שגרסאות שונות שלו קיימות כיום. הפחד הוא שמדובר בנגיף בעל מבנה גנטי חדש ולא מוכר - מסוכן וקטלני יותר מצורות מוכרות של הזן H1N1. רועי צזנה מרחיב על המבנה של הזן המקסיקני שהתגלה ב-2009 בפוסט מעניין שהתפרסם היום.

התפרצות שפעת החזירים במקסיקו השנה

חוקרים שמנסים להבין את מהלך המחלה אצל חולים שלקו בזנים אלימים במיוחד של שפעת הגיעו בשנים האחרונות למסקנה שמקרי מוות רבים נובעים מתגובת יתר של המערכת החיסונית, תגובה הקרויה "סערת ציטוקינים" (cytokine storm). היא מתאפיינת ביצירת כמות גדולה של ציטוקינים, מולקולות המשמשות להעברת מסרים בין תאים בגוף. למולקולות אלו תפקידים חיוניים, בין היתר הן מאותתות לתאי החיסול של מערכת החיסון להגיע אל האזור שבו נמצא הפולש. אולם, עודף של ציטוקינים עלול להביא לתוצאות לא רצויות, כמו למשל חסימת דרכי האוויר בתוך הריאות על ידי תאי דם לבנים ונוזלים שמופרשים במהלך הלחימה בנגיף. סערות ציטוקינים הן נושא מחקר חם בימים אלו, ויש סיכוי לא רע שהחוקרים יצליחו לפתח תכשירים אשר יקטינו את כמות הציטוקינים בגוף בעת "סערה" שכזו. משערים שבעת התפרצות "השפעת הספרדית" ב-1918 מתו מיליוני בני אדם כתוצאה מסערות ציטוקינים, וכעת החשש העיקרי הוא ששפעת החזירים המקסיקנית מעוררת גם כן תגובה חריפה כזו של מערכת החיסון, במיוחד אצל אנשים בריאים בדרך כלל.

תמונה מתקופת השפעת הספרדית ב-1918

המפות שמתארות את התפשטות הנגיף בעולם מעוררות דאגה, אבל יש לזכור שבאותן מפות מסומנים גם מקומות שבהם יש רק חשש להידבקות של בני אדם בודדים. הנתון המרכזי הוא כמות מקרי המוות: עד היום מתו 149 בני אדם כתוצאה מהתפרצות השפעת, כולם במקסיקו. למזלנו, אנו רחוקים מאוד ממה שקרה בעת ההתפרצות המהירה של השפעת הספרדית ב-1918, מגיפה שקטלה למעלה מ-50 מיליון בני אדם במשך שנתיים. ייתכן שהייתה זו המגפה הקטלנית ביותר מאז ומעולם. השפעת הספרדית נגרמה על ידי צורה שונה מעט של זן H1N1, ואין זה מן הנמנע שהנגיף החדש מהווה צאצא של אותו נגיף קטלני מתחילת המאה העשרים. אגב, שמה של השפעת הספרדית לא מצביע על מקורה. היא התפרצה בשלושה מוקדים כמעט בו זמנית: בארצות הברית, באירופה ובמזרח הרחוק. לאחר כחצי שנה, בסתיו 1918, הגיע הגל הקטלני ביותר של השפעת. לספרד הגיעה השפעת כנראה מצרפת, ועקב כך היא כונתה "השפעת הצרפתית" בעיתונים הספרדיים. אולם במדינות אחרות החלו לכנות אותה "השפעת הספרדית", וזאת בגלל שהמגפה זכתה לסיקור נרחב במיוחד בעיתונות הספרדית. הסיבה לכך היא פשוטה: ספרד לא הייתה מעורבת במלחמת העולם הראשונה, והשלטונות בה לא הטילו צנזורה על העיתונים. על כן העיתונאים הספרדים יכלו לדווח בחופשיות על ממדי המגפה.

קשה להעריך מה יהיו ממדי ההתפרצות הנוכחית. אני סבור שבזכות הטיפול היעיל, לפחות במדינות המפותחות, השפעת לא תגיע לממדי מגפה יוצאת דופן. אבחון מהיר של החולים, בידודם בבתי החולים וטיפול תרופתי הם אמצעים יעילים למלחמה בשפעת. יש לזכור ששפעת "רגילה" גובה את חייהם של כמיליון בני אדם בעולם מדי שנה, כך שממילא המחלה מסוכנת. דווקא המודעות להתפרצות במקסיקו יכולה לעזור בעצירת הגל הנוכחי של השפעת, אך במבט רחב יותר יש צורך באמצעים נוספים להתמודדות יעילה עם שפעת, על זניה השונים. ההתמודדות צריכה לכלול היבטים שונים: טיפול מהיר בחולים, אמצעי זהירות בעת מגע עם בעלי חיים, הקטנת הצפיפות בערים הגדולות וכמובן מדיניות חיסונים יעלה ובטוחה. בהקשר זה יש מקום לזהירות. בפברואר 1976 מת חייל אמריקאי משפעת חזירים. שרותי הבריאות האמריקאים שכנעו את הנשיא פורד שיש לחסן את כל האוכלוסייה, ולאחר כ-8 חודשים החיסונים היו מוכנים. המגפה לא התפרצה, אך בכל זאת החליטו להמשיך בתכנית. רק אחרי שרבע מהאוכלוסייה חוסנה, והתברר שמספר אנשים מתו כתוצאה מתופעות הלוואי של החיסון ורבים אחרים נפגעו, החליט הממשל לבטל את התכנית שהייתה מיותרת מלכתחילה.

עוד בנושא זה בבלוג שלי: עוד כמה מילים על שפעת החזירים
וגם: אריאל (מגירה 2.0) כתב מאמר מרתק על השפעת הספרדית - גופות קפואות למחצה בקבר אחים, חיילים מתים ותעלומת מגיפת השפעת הספרדית

יום שבת, 18 באפריל 2009

סוזן בויל והוויברטו

אני אחד מאותם 47 מיליון צופים (נכון להיום) שהוקסמו מהסרטון ב-youtube בו מופיעה הזמרת החובבת סוזן בויל (Susan Boyle) בתכנית הכשרונות של בריטניה. אני מודה שהתרגשתי. ברור שזה לא נובע רק מבחירת השיר ("חלמתי חלום" מתוך "עלובי החיים"), העבודה המעולה של הבמאי, סיפור חייה הפשוט, האומץ, גילה (47), או הניגוד בין הלבוש המוזנח, המראה המגושם והזלזול הבולט של השופטים ובין יכולת ההופעה שלה. התרגשתי גם בזכות יכולת השירה של סוזן בויל - מנעד הקול והוויברטו.



סוזן בחרה לשיר שיר קשה למדי שמכיל טווח של כמעט 2 אוקטבות (כל עלייה באוקטבה פירושה הכפלה של התדר). על מנת לשיר שיר כזה בצורה מרשימה יש צורך במנעד גדול יחסית, כלומר יכולת לשיר בטווח גדול של תדירויות תוך כדי שמירה על צליל נקי. לצליל הנקי הוסיפה סוזן בויל שימוש תכוף בוויברטו (vibrato). ויברטו הוא בעצם סלסול של הקול, כלומר שינוי מהיר בתדר (בגובה הצליל). בדרך כלל גודל השינוי אינו עולה על מרווח של תו בודד. הטרמולו (tremolo) הוא מושג קרוב. הם נבדלים בסוג השינוי: הוויברטו מתאר שינוי בתדר ואילו הטרמולו מתאר שינוי בעצמת הצליל. בתחום הרדיו והתקשורת ניתן להתייחס לוויברטו ולטרמולו כאל אפנון תדר (FM) ואפנון משרעת (AM), בהתאמה.

בימינו, הוויברטו הוא סימן ההיכר של האריות, שירי האופרה, אבל לא תמיד היה כך - במוזיקה עתיקה הטכניקה הזו הייתה פחות מקובלת. בשירה מודרנית יש זמרים וזמרות, בעלי יכולית קולית גבוהה, כמו למשל ג'ואן באאז, שמשתמשים בוויברטו לעתים תכופות, וכמובן הסלסולים של המוזיקה המזרחית, האהובה עלי במיוחד, הם צורה של ויברטו. ויברטו הוא מונח שמשמש גם לתיאור אפקט נגינה. לא כל כלי יכול לייצר ויברטו, אך בכלים מסוימים הוויברטו הפך לחלק חשוב מהרפרטואר של כל נגן מצליח, למשל בכינור ובגיטרה חשמלית.

חלק מהזמרים משתמשים בוויברטו באופן טבעי מגיל ההתבגרות (ילדים מתקשים לשיר בוויברטו), ואילו אחרים יכולים ללמוד את הטכניקה. זה לא כל כך מסובך, כל עוד יש לכם כישורי שירה ויכולת שליטה על שרירי הגרון. מי שמיישם את הוויברטו בצורה חלקה ולא מאולצת יכול להגיע ליכולת שירה מרשימה ובעלת נופך, כמו שעשתה סוזן בויל, שבמהלך חייה לקחה שיעורי פיתוח קול מעטים בלבד.

ויברטו אמיתי הוא לא שינוי מכוון של התדר על ידי הזמר, אלא רעידות מחזוריות של השרירים המחזיקים את מיתרי הקול. בשעה שהזמר שר תו מסוים בוויברטו כמעט שאין לו שליטה על אותן רעידות. למעשה, אם מיתרי הקול אינם מתוחים והנשימה נכונה, הרעידות אמורות להופיע מעצמן כששרים תו ארוך. ברוב המקרים הקצב של הרעידות קרוב ל-6 פעמים בשנייה, כלומר יש שש קפיצות קטנות בתדר למעלה ולמטה במשך שנייה אחת. הסיבה לרעידות הללו של שרירי מיתרי הקול אינה ברורה. משערים שהן נובעות מהצורך של הגוף לשחרר שרירים שמופעל עליהם מאמץ, בדומה לרעידות ביד שמתרחשות באופן ספונטני כשאנו מרימים משקל כבד.

הוויברטו נותן נופך לצליל ומגוון את הצלילים הארוכים, במיוחד אם שינוי התדר גדול יחסית. הוויברטו נקרא טריל (trill) אם השינוי גדול מהרווח בין שני תווים סמוכים. בדרך כלל לא ניתן להשיג טווח שינוי כה גדול בוויברטו אמיתי, אלא יש צורך לשנות את הצליל באופן מכוון בעזרת מיתרי הקול, לכן טריל בשירה לא נחשב בדרך כלל לוויברטו אמיתי. כדאי להעיר שלא תמיד הוויברטו רצוי, במיוחד למי שאינו פונה למסלול של שירה באופרה או במחזמר. יתרה מכך, זמרים שהתאמנו כל חייהם לשיר בוויברטו מתקשים לשיר תווים חלקים לגמרי, ללא ויברטו, מה שעלול ליצור בעיה בסגנונות שירה מסוימים ובשירה במקהלה.

משהו קטן לסיום: רציתי לבדוק איך אומרים ויברטו בעברית. מילון אבן שושן גורס "בתרטיט", ואילו מילון המונחים של האקדמיה ללשון העברית בוחר מילה מזעזעת עוד יותר - לפי האקדמיה התרגום של ויברטו הוא "בְּזַעְזֵעַ"!? וזה עוד לא הכל: אם ברצונכם לבקש ממישהו לשיר טריל (trill) בקשו ממנו "לטרלל".

יום שישי, 17 באפריל 2009

הרקדנית המסתובבת

התבוננו באנימציה הבאה: האם הרקדנית מסתובבת עם כיוון השעון או שהיא מסתובבת נגד כיוון השעון?


את האשליה האופטית הנהדרת של הרקדנית המסתובבת (the spinning dancer) יצר האמן היפני נובויוקי קאיאהרה (Nobuyuki Kayahara). יש כאלו שרואים את הרקדנית כאילו היא מסתובבת עם כיוון השעון, יש כאלו שרואים אותה מסתובבת בכיוון השני, ויש כאלו שהכיוון מתחלף אצלם אחרי כמה שניות של צפייה. אני, למשל, רואה בכל פעם כיוון סיבוב אחר.

יום ראשון, 12 באפריל 2009

המאיץ בשווייץ - האם זה מסוכן?

בתגובה לפוסט הקודם אודות חורים שחורים נשאלתי אם יכולים להיווצר במאיץ LHC חורים שחורים שיסכנו את כדור הארץ. זו שאלה מעניינת שזכתה לתשומת לב בדיווחים בתקשורת אודות הפעלת המאיץ, ובמידה מסוימת אפילו תרמה לעניין הציבורי בניסוי. ראשית יש לומר שמאיץ LHC אכן יכול להפוך ל"בית חרושת" לחורים שחורים זעירים (קרויים גם חורים שחורים מיניאטוריים או חורים שחורים קוונטיים), שגודלם קטן פי עשרת אלפים לערך מגודלו של פרוטון, אבל רק בתנאי שהתאוריה החוזה את קיומם של חורים שחורים כה קטנים אכן נכונה. יש לציין שכיום אין ראיות לנכונותה של תאוריה זו (תאוריה של ממדים נוספים גדולים - Large Extra Dimensions). אחד הניבויים של התאוריה נוגע למסה המינימלית של חורים שחורים. גודלה, על פי הוגי התאוריה, נמוך באופן משמעותי ממה שחשבנו עד כה, ואם אכן כך הדבר אז ייתכן שהאנרגיה במאיץ LHC תספיק ליצירת חורים שחורים זעירים. אנרגיה שקולה למסה, ולכן האנרגיה בהתנגשויות הפרוטונים במאיץ יכולה להפוך למסה של חלקיק חדש, ולצורך העניין של חור שחור.

שאלת הסיכונים סקרנה אותי עוד כשהתחלתי את המחקר שלי במכון ויצמן אודות אפשרות יצירת חורים שחורים במאיץ LHC, אבל התעמקתי בה ברצינות רק כשכתבתי מאמר לגליליאו על אודות חורים שחורים זעירים. הסוגיה נדונה גם בבתי משפט, שהתקשו לגבש עמדה בנושא. התקשורת העולמית כמעט שלא ניתחה את הנושא ברצינות, ובמקרה מצער אחד ידוע שהדיווחים הדרמטיים גרמו לילדה בהודו לשלוח יד בנפשה. הסיכום הטוב ביותר של החששות מפני הפעלת המאיץ נמצא באתר אינטרנט ותיק שמציג את הטענות בצורה עניינית והוגנת. זה המקום להעיר שהמאיץ החל לעבוד ב-2008, אבל תקלה חמורה גרמה להשבתתו לשנה לפחות, כך שהתנגשויות בין פרוטונים טרם נערכו, כלומר חורים שחורים זעירים טרם נוצרו בניסוי. הניסוי עצמו צפוי להימשך שש שנים לפחות.

בחזרה לשאלה המקורית: האם זה מסוכן?
התשובה היא כן! אבל רק אם החורים השחורים יציבים.
חור שחור יציב שייווצר במהירות נמוכה מאוד עלול להיעצר ולנוע לאיטו למרכז כדור הארץ. שם הוא יתחיל לצבור מסה באיטיות. הכבידה היא כוח חלש ועל כן יעבור זמן רב (סדר גודל של מאות שנים או יותר) עד שהחור השחור יגיע לגודל של עשרות קילומטרים ויתחיל להוות סכנה לכדור הארץ. אם הוא יציב, התסריט המפחיד הזה יתרחש בסופו של דבר. יש להעיר שאם אכן ייווצרו חורים שחורים זעירים במאיץ, הרי שברוב ההתנגשויות המהירות שלהם תהיה גדולה והם לא ייעצרו בכדור הארץ. אולם, מהירות זו היא גודל אקראי שאינו ניתן לקביעה מראש, ולכן בחלק קטן מההתנגשויות היא תהיה נמוכה דיה ואפילו אפסית.

ובכל זאת, קיים קונצנזוס בקרב המדענים על כך שאין סכנה בהפעלת המאיץ. המסקנה מבוססת על מחקר תאורטי שערכה קבוצת פיזיקאים מוכרים ומובילים בעולם. קיימים שלושה טיעונים מרכזיים לכך שחורים שחורים זעירים הם קצרי חיים:
  1. חורים שחורים דועכים באמצעות קרינת הוקינג-בקנשטיין. קרינה זו טרם נצפתה, אבל התחזית בדבר קיומה מבוססת על תורת הקוונטים (ליתר דיוק: תורת השדות הקוונטיים), תורה מדויקת להפליא, שטרם נכשלה באף ניסוי. הפיתוח של הוקינג ובקנשטיין מאפשר את קביעת עצמת הקרינה בתלות בגודל החור השחור. העצמה גדלה ככל שהחור השחור קטן יותר, ועבור חורים שחורים זעירים, קטנים מגודלו של פרוטון, היא צפויה לגרום להתפרקותם המיידית תוך חלקיק שנייה. חורים שחורים בגודל כוכב, לעומת זאת, פולטים קרינה חלשה מאוד, ולכן קשה כל כך לגלות אותה באמצעים אסטרונומיים. כזכור, חורים שחורים זעירים הם עצמים היפותטיים שטרם נצפו מעולם, ולכן גם התחזיות לגבי קיומה של קרינת הוקינג טרם זכו לאישוש ישיר.
  2. האנרגיה של ההתנגשויות במאיץ LHC תהיה גדולה מזו שנוצרה בניסויים קודמים, אבל קרינה קוסמית שפוגעת בכדור הארץ באופן קבוע מכילה חלקיקים שחלקם הרבה יותר אנרגטיים. אם האנרגיה במאיץ LHC תספיק ליצירת חורים שחורים זעירים, קל וחומר שהם נוצרים כל הזמן כתוצאה מפגיעת הקרינה הקוסמית באטמוספירת כדור הארץ. יש לציין שמהירותם של חורים שחורים זעירים שנוצרים על ידי קרינה קוסמית תמיד גבוהה, וזאת בניגוד לחורים שחורים זעירים שנוצרים במאיצי חלקיקים. בכל מקרה, ניתן להעריך את מידת יציבותם של החורים השחורים שנוצרים על ידי קרינה קוסמית. אם החורים השחורים טעונים במטען חשמלי הם ייעצרו על ידי כדור הארץ כתוצאה מהאינטראקציה החשמלית החזקה. עצם קיומנו מוכיח בוודאות שכדור הארץ שרד, כלומר חורים שחורים כאלו, אם הם קיימים, בהכרח אינם יציבים. לעומת זאת, חורים שחורים לא טעונים מהירים לא ייעצרו על ידי כדור הארץ ויחלפו דרכו. מצד שני, גופים דחוסים יותר, דוגמת ננסים לבנים וכוכבי נייטרונים, אמורים לעצור גם חורים שחורים זעירים לא טעונים. ניתן להעריך את אורך חייהם של כוכבים כאלו על סמך תצפיות, וברור שגם הם שרדו זמן רב ולא התפרקו על ידי חור שחור שהתיישב בתוכם. אם כך, גם חורים שחורים לא טעונים הם ככל הנראה עצמים לא יציבים.
  3. בפיזיקה מודרנית קיים כלל שאומר כי כל תהליך שאינו סותר חוק שימור - יתרחש. ידוע לנו שאין חוק שימור של מספר החורים השחורים, משום שבעת קריסת כוכב מסיבי בסוף חייו נוצר חור שחור אחד מאפס חורים שחורים. אם כך, חור שחור צפוי גם להתפרק. ניתן לחשב את קצב ההתפרקות על ידי השוואה לעצמים אחרים בעלי מסה קרובה שאינם "מוגנים" על ידי חוקי שימור. בדרך זו ניתן להעריך שאורך חייהם עומד על חלקיק שנייה בלבד, אורך זמן שבמהלכו הם לא יצליחו לגרום לנזק כלשהו.

יום חמישי, 9 באפריל 2009

שאלות ותשובות אודות חורים שחורים

גיא מירושלים שלח לי אתמול אוסף שאלות אודות חורים שחורים:
  1. האם ניתן לראות חור שחור ללא כל מכשור?
  2. האם חור שחור נעלם עם הזמן?
  3. מה הקשר בין מאיץ החלקיקים לחור השחור?
  4. איך חור שחור פועל?
  5. מדוע נוצר ואקום בחור השחור?
 הדמיה של חור שחור במערכת כוכבים כפולה

תשובות:
1. חור שחור הוא עצם בעל צפיפות חומר גבוהה מאוד, כלומר מסה שמרוכזת בנפח קטן יחסית. כוח המשיכה בתוכו הוא כה גדול עד שאפילו אור (המושפע מכוח הכבידה) לא יכול לצאת ממנו, וזו הסיבה לכך שהחור השחור אכן שחור, כפי שמעיד עליו שמו. אולם, קיימים גופים שחורים נוספים ביקום ולא כל גוף שחור הוא חור שחור, ולכן על מנת לגלות חור שחור יש לבדוק את ההשפעה שלו על הסביבה. חור שחור יעקם קרני אור שמגיעות ממקור הנמצא מאחוריו והוא יגרום לחומר הנמצא בסביבתו לנוע אליו. אם מדובר בכמות גדולה של חומר שנע לעבר החור השחור, החומר יוצר בדרך כלל דיסקה סביב החור השחור הקרויה דיסקת ספיחה. פעמים רבות רואים גם שני סילונים שנפלטים מאזור החור השחור למרחק גדול. הם מורכבים מהחומר בדיסקת הספיחה שלא נבלע בתוך החור השחור. מאפיין נוסף של החור השחור הוא פליטה חזקה של קרני רנטגן (קרני-X). מקור הקרינה בחומר שבדיסקת הספיחה אשר מתחמם מאוד ופולט קרינה אנרגטית. ועוד משהו: צופה חיצוני לא יוכל לראות את חומר שנבלע בתוך החור השחור. הצופה החיצוני יראה את החומר כאילו הוא מאט ולעולם לא נבלע בתוך החור השחור. חזרה לשאלתך - את כל המאפיינים של חורים שחורים, מלבד קרינת רנטגן, ניתן לגלות ללא מכשור מיוחד, בתנאי שהחור השחור קרוב מספיק. עד היום לא התגלו חורים שחורים קרובים ולכן המדענים נאלצו להיעזר במכשור רגיש.

2. חורים שחורים אכן מתאדים. ככל שהחור השחור קטן יותר, כך הוא מתאדה מהר יותר. מנגנון ההתאדות קרוי קרינת הוקינג (למען הדיוק יש לומר קרינת הוקינג-בקנשטיין משום שחלקו של יעקב בקנשטיין בפיתוח התאוריה לא היה קטן מחלקו של סטיבן הוקינג). אנסה להסביר בפשטות את המנגנון של קרינת הוקינג: הקרינה קשורה לתהליך שמתרחש באופן רגיל בכל מקום ביקום - יצירה של זוג חלקיקים, האחד בעל אנרגיה חיובית והשני בעל אנרגיה שלילית. בדרך כלל חלקיקים אלו מאיינים זה את זה (ונעלמים) כעבור זמן קצר מאוד וכלל לא ניתן להבחין בהם. למעשה, עקרון אי-הוודאות הוא זה שמאפשר את קיומם למשך זמן קצר בלבד. אם שני החלקיקים נוצרו בסמוך למעטפת החור השחור, ובנוסף לכך החלקיק בעל האנרגיה השלילית נכנס לתוך החור השחור ואילו החלקיק השני נע החוצה, ייתכן שחלקיקים אלו לא ייעלמו, משום שחלקיק בעל אנרגיה שלילית יכול להתקיים בתוך החור השחור. אם כך, מסת החור השחור קטנה בעקבות כניסת חלקיק בעל אנרגיה שלילית (מסה שקולה לאנרגיה), ואילו החלקיק השני שנמלט מאזור החור השחור מהווה חלק מקרינת הוקינג. הרחבה ניתן למצוא במאמר "ליליפוט של החורים השחורים" שאני מקשר אליו בהמשך.

3. תאוריה חדשה צופה אפשרות של יצירת חורים שחורים זעירים במאיצי חלקיקים. שלושת הפיזיקאים שפיתחו את התאוריה טוענים שמסת פלאנק, גודל המאפיין את המסה המינימלית של חור שחור, הרבה יותר נמוכה ממה שחשבנו עד כה, ואם כך הדבר ייתכן שהאנרגיה במאיצי חלקיקים דוגמת מאיץ ה-LHC תספיק ליצירת חורים שחורים זעירים.

4. כבידה משפיעה על מבנה המרחב. חור שחור הוא עצם בעל כבידה חזקה מאוד, ולכן ההשפעה שלו על סביבתו הקרובה היא גדולה. הוא גורם לכך שהמרחב יתעקם בצורה כזו שלא תמיד יהיה חיבור בין שתי נקודות ולא תמיד יהיה ניתן להגיע מנקודה אחת לאחרת. למעשה, בתוך החור השחור אין מסלולים שמובילים החוצה, מחוצה לו. יתרה מכך, כל המסלולים בתוך החור השחור מובילים לעבר המרכז. אם מישהו יצליח להיכנס לתוך החור השחור מבלי להיקרע לגזרים, הוא ינוע בהכרח לכיוון המרכז. דבר מעניין נוסף: אם הוא יאיר בפנס החוצה - האור דווקא יחזור אחורה.

5. בתוך חור שחור לא חייב להיות ואקום כל הזמן. אם נכנס לתוכו חומר, הוא בהכרח ינוע לכיוון המרכז ויצטבר בנקודה אחת (אני מתייחס לחור שחור נייח שאינו מסתובב). היעדר חומר משמעותו ריק (ואקום) ולכן ניתן לומר שלחור השחור יש נטייה ליצור ואקום בתוכו ולרכז את החומר בנקודה אחת.

להרחבה ניתן לעיין בשני מאמרים שלי שהתפרסמו בגליליאו:

גוליבר בארץ החורים השחורים
ליליפוט של החורים השחורים

יום שלישי, 7 באפריל 2009

ויטמינים לתינוקות

עוד בבית החולים הופתענו לגלות שמשרד הבריאות ביטל את ההנחיה לתת ויטמין A לתינוקות. יתרה מכך, בכתבה ב-ynet שקישרתי אליה כתוב שכמות עודפת של ויטמין A עלולה להזיק. נראה מוזר - הרי עד עתה היינו חייבים לתת לתינוקות ויטמין A וכעת זה פתאום מסוכן. אני מבין שההנחיות מבוססות על מחקרים, ומחקרים חדשים מחליפים את הישנים, אבל אם התוצאות של המחקר הקודם לא היו כל כך מבוססות אז מומחי המשרד היו אמורים להבין את זה ולא לתת הנחיה שאולי יש בה נזק.

אני עוקב אחרי ההנחיות של משרד הבריאות ולפעמים הן ממש מגוחכות. הרבה פעמים הן באות בתגובה לתחקיר או אירוע טראגי ומשדרות פאניקה. הבעיה היא שהן נוגעות לענייני בריאות ואף אחד לא רוצה לקחת סיכון. אני זוכר את הפאניקה שנוצרה לפני 3 שנים בעקבות כמה מקרים של מוות בעריסה, ומשרד הבריאות פרסם שורה של הנחיות, חלקן הגיוניות (לא לעשן ליד תינוקות) וחלקן מוזרות. אחת ההנחיות, שעד היום אינני מבין את ההגיון מאחוריה, אומרת שיש לתת לתינוק מוצץ.

ידעתי ששקד, שהיה אז בן פחות מחצי שנה, לא יסכים לנסות מוצץ. עוד מהבטן הוא היה מכור למציצת אצבע (רואים באולטרה-סאונד), וכבר בגיל שבוע הבנתי שמוצץ לא מעניין אותו. כששמעתי על הנחיות משרד הבריאות איכשהו שכחתי את כל זה ורצתי לקנות לו מוצץ. קניתי מוצץ צבעוני ויקר, אבל זה לא הרשים את שקד. גם ניסיונות השכנוע האינטנסיביים לא עזרו, והמוצץ מצא את מקומו בפח כעבור יומיים.

מאז אני פחות מתרשם מהנחיות משרד הבריאות. כעת אני מנסה לשכנע את ג'ודי שנוותר גם על ויטמין D. הוויטמין הזה נמצא בכמות מעטה יחסית בחלב אם, אבל חשיפה מספקת לשמש גורמת לייצור ויטמין D בכמויות גדולות, במיוחד אצל אנשים שצבע העור שלהם בהיר יחסית. ההמלצה לתת את הוויטמין היא כמובן כללית ואינה מתייחסת לתינוקות ספציפיים. בינתיים שכנעתי את ג'ודי לצאת מדי בוקר לטיול יומי עם לוטם באור השמש, אבל על הפסקת מתן הוויטמין היא לא רוצה לשמוע. את התשובה שלה יכולתי לצפות מראש: "בענייני בריאות לא לוקחים סיכון".

יום ראשון, 5 באפריל 2009

מצג עכוז וניתוח קיסרי

כארבעה אחוזים מהעוברים מגיעים ללידה במצג עכוז (breech), כלומר עם הראש למעלה ועם הרגליים והטוסיק למטה. במהלך השליש האחרון של ההיריון העוברים נוטים להסתדר במצג ראש, ועם זאת מצג עכוז לא מצביע על בעיה כלשהי. עד כמה שידוע לי המנגנון שגורם למרבית העוברים להסתדר במצג ראש אינו ברור לגמרי ויש כאן מידה של אקראיות. ככל הנראה בשלבים מוקדמים של ההיריון העובר יכול להסתובב בחופשיות בתוך הרחם, אך בשלב מסוים ראשו כבר גדול והוא לא יכול לצאת ממצג ראש - ראשו נלכד בחלק התחתון של הרחם והוא כבר לא מסתובב עד הלידה.

בהיריונות הקודמים שלנו העוברים ישבו במצג ראש בשלבים הסופיים של ההיריון, אבל הפעם התינוקת העדיפה להישאר עם הראש למעלה. היה ידוע לנו שהסיכויים שהיא תסתובב במהלך החודש התשיעי של ההיריון נמוכים, הואיל ובשלב זה העובר כבר גדול יחסית וקשה לו לשנות תנוחה בתוך הרחם. לג'ודי היה ניסיון טוב עם לידות רגילות; אפילו התאומים שלנו נולדו בלידה רגילה. התחלנו להתכונן ללידת עכוז בעזרת ספר נהדר שליווה אותנו בכל ההיריונות, אבל בביקורת שגרתית אצל רופאת הנשים ג'ודי הופתעה לשמוע שכיום כבר לא מיילדים לידת עכוז (הספר כבר מיושן). הרופאה הפנתה אותנו לבית החולים על מנת לנסות להפוך את העובר.

כאן המקום לומר שמהניסיון האישי שלי אני מרוצה מרמת הרפואה בארץ ואני חושב שהיא גבוהה למדי, ועם זאת מרבית הרופאים שפגשתי מתקשים להסביר למטופלים את מצבם הרפואי. הגרועים שבהם ממלמלים חצאי משפטים בשעה שהם מקלידים משהו במחשב ואפילו לא יוצרים קשר עין עם המטופל. למעשה, טרם פגשתי רופא או רופאה בעלי סבלנות לשבת עם המטופל ולספר לו בפרוטרוט את האבחנה ואת השיקולים בבחירת הטיפול הדרוש. המצב באסף הרופא לא היה שונה: זכינו לטיפול מעולה, אבל לא הצלחנו להבין "מי נגד מי?". תוך כדי השיחות עם הרופאים והניסיונות לדלות מידע הגענו למסקנה שבמקרה של מצג עכוז הם ממליצים לנסות היפוך חיצוני, ואם הוא לא מצליח עושים ניתוח קיסרי מתוכנן. ההיפוך מתבצע על ידי רופא מומחה שמנסה לתפוס את הראש ואת הטוסיק של העובר על ידי הנחת ידיים על הבטן. אם הוא מצליח לתפוס את העובר היטב הוא מנסה להזיז אותו. בלמעלה ממחצית המקרים ההיפוך מצליח, אבל כדאי לזכור שיש בו גם סכנה מסוימת (נמוכה) לעובר. במקרה שלנו, התינוקת לא זזה והרופא החליט להפסיק לדחוף אחרי כמה שניות. קבענו תור לניתוח קיסרי. הניתוח עבר בשלום, וג'ודי שוחררה מבית החולים כעבור שלושה ימים בלבד.

חשוב לזכור שניתוח קיסרי הוא ניתוח לכל דבר, ועל אף שהוא נעשה בדרך כלל בהרדמה מקומית בלבד, כלומר נחשב לניתוח פשוט יחסית, יש בו סיכונים הן ליולדת והן לעובר. אגב, בימי קדם הוא נערך רק אם היולדת מתה ורצו להציל את העובר. זו הסיבה לכך שבניגוד לדעה העממית, לא ייתכן שיוליוס קיסר נולד בניתוח קיסרי - ידוע שאמו חיה שנים רבות לאחר לידתו. בכל אופן, ג'ודי די חששה מהניתוח, אבל ידענו שאין לנו ברירה. גם אם היו מרשים לה לבצע לידה רגילה, הרי שבגלל המורכבות של לידת עכוז יש צורך בצוות מיומן המתמחה בלידות כאלו. לידות עכוז הפכו להיות נדירות מאוד בארץ ולא רצינו לקחת סיכון עם צוות שאינו מיומן דיו.

אחרי הניתוח החלטתי בכל זאת לנסות להבין מה הביא לשינוי המדיניות בכל הנוגע ללידות עכוז, והתוצאות די הפתיעו אותי. מצאתי שהכל החל במחקר סטטיסטי נרחב שבמהלכו נבדק מידע לגבי למעלה מ-2000 היריונות של מצג עכוז. המחקר, שפורסם בשנת 2000, הראה שבלידת עכוז יש סיכון גבוה יותר למות העובר מאשר בניתוח קיסרי, בעוד שהסיכון ליולדת גבוה בניתוח קיסרי רק במעט. הדבר המפתיע הוא שמקורה של החלטה כה גורפת במחקר בודד. אני בכלל לא אוהב מחקרים רפואיים סטטיסטיים משום שהם לא יורדים לשורש הנושא, ולא מבררים לעומק את הסיכונים בכל צורת טיפול. יתרה מכך, הועלו טענות לגבי בעיות שיטתיות בעריכת המחקר, כמו למשל הכללת מקרי מוות של עוברים שנבעו מבעיות אחרות ללא קשר למצג עכוז, והתייחסות לנתונים שהגיעו ממרכזים רפואיים שלא היה בהם צוות מומחה ללידות עכוז, והרי ברור שבמרכזים כאלו יש סיכון גדול יותר בלידת עכוז. מה עוד שמחקרים קודמים דווקא הראו שאם הצוות מיומן, סיכויי ההצלחה של לידת עכוז רגילה גבוהים מאוד. ואכן קיימים גופים התומכים בלידות רגילות גם במקרה של מצג עכוז, וזאת בניגוד להמלצות הנובעות מאותו מחקר רחב היקף.

לדעתי כל עוד לא מדובר במצב חירום בית החולים צריך להמליץ על הטיפול הדרוש באופן פרטני לכל יולדת בהתאם למצבה הרפואי ובהתאם לבדיקות ההיריון. הייתי רוצה שהרופאים יציגו ליולדת את כל השיקולים ואת כל האפשרויות בטרם יגיעו בני הזוג להחלטה הטובה ביותר מבחינתם. למרבה הצער, זה לא המצב כיום, לפחות לא בישראל.

יום שבת, 4 באפריל 2009

נולדה לי בת!


לפני שבוע וחצי נולדה לי בת. לוטם מצטרפת לשלושת אחיה הגדולים: שחר, ראם ושקד.

את הפוסטים הקרובים אקדיש, מטבע הדברים, לנושא לידתה של לוטם.