יום רביעי, 6 במאי 2009

האם מסוכן לשבת קרוב לטלוויזיה?

לפני כמה ימים תפסתי את עצמי מעיר לילדים שלא יישבו קרוב מדי לטלוויזיה. זה נראה לי כל כך הגיוני שלא חשבתי על כך לעומק עד עכשיו, אבל כשהם שאלו "למה?", לא ידעתי מה לענות. חשבתי על זה עוד, אבל לא מצאתי סיבה טובה.

השפופרת הקתודית בטלוויזיה היא בעצם מאיץ חלקיקים קטן. אלקטרונים מואצים באמצעות שדה חשמלי של כ-30,000 וולט בתוך שפופרת ואקום ופוגעים בחומר פוספורסנטי על המסך שזורח בהתאם לעצמת קרן האלקטרונים. בטלוויזיה צבעונית יש שלוש קרניים כאלו ושלושה סוגי פיקסלים על גבי המסך (אדום, ירוק וכחול). כל קרן פוגעת רק בפיקסלים שמתאימים לה. השילוב של שלושת צבעי היסוד מאפשר לנו לראות תמונה שמכילה את מרבית הצבעים אותם אנו יכולים לראות. הסיבה לכך היא פשוטה: גם בעיניים יש לנו שלושה סוגים של קולטני צבע: האחד רגיש בעיקר לאדום, השני לירוק והשלישי לכחול.

המבנה הפנימי של טלוויזיה עם שפופרת קתודית. מקור: Wikimedia Commons

ההסטה של קרני האלקטרונים בעת סריקה לאורך ולרוחב המסך מתבצעת בעזרת שדה מגנטי. זה דומה לשיטת הפעולה של מאיצי החלקיקים הגדולים: גם שם ההאצה מתבצעת באמצעות שדה חשמלי ושינוי הכיוון באמצעות שדה מגנטי. אגב, יוצא לי לפעמים להדריך קבוצות תלמידים במאיץ החלקיקים של מכון ויצמן. אני בדרך כלל מבקש מהם לחשוב על מאיץ חלקיקים פרטי שיש לכל אחד בבית. מעניין שכמעט אף אחד לא חושב על שפופרת טלוויזיה - אולי לכולם כבר יש LCD או פלזמה. בכל אופן, התשובה הראשונה שאני מקבל היא בדרך כלל תנור מיקרוגל. מיקרוגל דומה למשדר רדיו, ואכן ניתן להאיץ חלקיקים טעונים בעזרת מתקן דמוי מיקרוגל (מהוד, רזונטור), אבל זה לא מה שקורה בעת חימום מזון במיקרוגל.

בחזרה לסכנות אפשריות של ישיבה קרובה לטלוויזיה. האלקטרונים האנרגטיים פוגעים בחומרים שונים בחלק הפנימי-קדמי של המסך. לפעמים האטומים של אותם חומרים מאבדים אלקטרונים פנימיים, וכאשר האלקטרונים חוזרים למקומם באטומים נפלטת קרינת רנטגן שעלולה להיות מסוכנת. משום כך הזכוכית שמצפה את השפופרת מכילה עופרת שבולעת את הקרינה, ובפועל כמעט שלא יוצאת קרינת רנטגן מהשפופרת. חיפשתי די הרבה ברשת ולא מצאתי סיבה טובה למנוע מהילדים את התענוג לשבת קרוב למסך. ואם להתוודות, גם אני אוהב לפעמים לשבת ממש בשורה הראשונה בקולנוע ולראות את המסך בגדול. זה נותן תחושה חזקה יותר של הסרט, למרות שאחר כך קצת כואב בעורף.

7 תגובות:

arielgalula אמר/ה...

שלום אריה,

מה עוד שמרבית הטלוויזיות החדשות הנמכרות כיום (פלזמה ו-LCD‏) אינן עובדות בדרך הנ"ל.

חוץ מזה, הסכנה העיקרית בטלוויזיה איננה ביולוגית-פיזיקלית אלא תרבותית.

אריה מלמד-כץ אמר/ה...

אני מסכים בהחלט.

אלעד מח"ץ אמר/ה...

אני באופן אישי שסיירתי איתך במאיץ במכון ויצמן (ח"ץ תמר) חשבתי שזה מיקרוגל מפני שתמיד לימדו אותנו שהחימום נעשה ע"י חיכוך/הזזה של האטומים וכך נוצר חום כמו שנשפשף את הידיים והן תתחממנה, והמאיץ הוא מאיץ חלקיקים... עכשיו אני מבין שזה היה טעות לחשוב כך... ובפעם הבאה במקום להכניס את הפסטה למיקרוגל אני פשוט ידליק את הרדיו ויהנה מגלגל"צ (סתם... חחחח......)

ויש לי רעיון אולי למה זה לא טוב לשבת קרוב לטלויזיה, לפני זמן מה אני הלכתי לסלון בלילה וראיתי אורות מהבהבים כמו דיסקו וגיליתי שהם באים מהטלויזיה ואני נדהמתי לגלות כמה אור ובאיזה עוצמה הטלויזיה שלי יכולה לעשות ולכן אני חושב שאם הילד או האיש ישב קרוב יותר למקור החזק, זה יזיק לו כמו שמזיק לכוון פנס לעין או להביט בשמש ישירות....
(דרך הגב הטלויזיה היא מסוג LCD ואני לא יודע את מידת האור בטלויזיות אחרות).

אריה מלמד-כץ אמר/ה...

בעיקרון, הבהיקות של מסך הטלוויזיה קטנה יותר מהבהיקות של נורה פלורסנטית טיפוסית, והעין יכולה להתמודד עם אורות חזקים מהטלוויזיה באמצעות הקטנת האישון. יכול להיות שבאת ממקום חשוך וברגע הראשון האישון היה פתוח לרווחה ולכן זה היה מציק במיוחד. זה קורה לי הרבה.

אני מסכים שתמונה מהבהבת או בהירה מאוד יכולה להציק ולגרום לחוסר רוגע, אבל אני לא חושב שמדובר בנזק ישיר לעין.

נושא ההבהובים מזכיר לי משהו מעניין: כשמסתכלים על הטלוויזיה בזווית העין (כלומר מפנים את המבט בכיוון של תשעים מעלות יחסית לכיוון המרקע) יכולים לראות אפילו את ההבהוב של התמונה עקב קצב הסריקה של קרן האלקטרונים. זה קשור ליכולת גבוהה יותר שלנו לזהות תנועה בזווית העין. אכתוב על כך בהזדמנות.

אנונימי אמר/ה...

בתור מי שלצערו ישב הרבה מול מסכים בצבא... הסכנה העיקרית היא במיקוד הקרוב של העיניים שנוצר ברגע שיושבים קרוב מדי למסך כלשהו (ולמעשה גם לספר, אבל מרקע מרצד יותר גרוע, גם בגלל הריצוד וגם בגלל שלמעשה הרזולוציה שלו נמוכה יותר מחומר מוצק- כמו ספר או תמונה וכד').

יותר מדי שעות ביום במיקוד קרוב מדי פשוט פוגע במיקוד של העיניים (לא בטוח שאני משתמש במונח נכון מבחינה אופטימטריסטית, אבל הכוונה ברורה אני מקוה)- ולאורך זמן פשוט הראיה לטווח רחוק נחלשת.
אחרי 4 שנים כאלה בצבא פשוט הראיה שלי לאט לאט התדרדרה (דבר שאושר בבדיקות שנתיות ונזיפות חוזרות של רופא העיניים).
למעשה זאת תופעה מוכרת מאוד אצל בני ישיבות, שיושבים בתאורה לא מיטבית ורכונים שעות ארוכות ביום על גבי ספרים. כיום, עם הטלויזיה זו גם תופעה מוכרת אצל בני נוער...

עוד דבר- בעבר טלויזיות ומסכי מחשב שהיו עם שפורפרת גם קרנו חזק יותר- דבר שעייף את העין. בתור מבוגרים אנחנו יותר מרגישים שהעין התעייפה ואפילו קצת כואבת מכדי להמשיך ולצפות בטלויזיה- ילדים לעומת זאת לא שמים לב וממשיכים "לעייף" את העין.
כיום עם מסכי ה-LCD וטלויזיות שטוחות למיניהן הבעיה האחרונה (של הקרינה) הרבה פחות משמעותית. אני יכול לדמיין לעצמי שההבדל הזה בין המבוגרים לילדים הוא חלק ממה שיצר את הביטוי של הזקנים: "אתה קרוב מדי לטלויזיה ואתה תהרוס לעצמך את העיניים"... (אלא אם באמת יצר אותו איזה אופטימטריסט או רופא עיניים...)

אריה מלמד-כץ אמר/ה...

תודה על התגובה ועל הסיפור האישי.

אני חושב שכולנו מסכימים שאין בטלוויזיה קרינה מסתורית שפוגעת בנו. הנזק, בין אם הוא קבוע או זמני (למשל Computer vision syndrome), נובע בעיקר מעייפות העיניים. המסקנה האישית שלי היא ללכת לנוח (או דווקא לרוץ) אחרי כמה שעות ליד המחשב או הטלוויזיה.

באותו הקשר משהו מעניין שמצאתי:
12 מיתוסים על עיניים

bat sheva Israel אמר/ה...

לי יש שאלה, ואני מקווה שאיך שהוא זה קשור לפה ושתהיה לכם תשובה....
יש לי אהבה לא מוסברת לפנסים... �� כן כן לא יודעת איך להסביר את זה, אבל מאז שאני ילדה, אני מרותקת לאורות מהבהבים כמו צ'קלקות... ועד היום, בגילי המופלג, 32,אני עדיין ממש אוהבת לבהות בפנסים ואורות מהבהבים.... יש לזה הסבר?