אחת המטרות הראשיות של מאיץ LHC, שעומד לחדש את פעילותו אחרי שעבד במשך 9 ימים בלבד בשנה שעברה והושבת עקב תקלה, היא גילוי בוזון היגס. בפוסט הזה לא אכנס למנגנון היגס ולחשיבותו של החלקיק ההיפותטי בתמונה המודרנית של חלקיקי היסוד, משום שאני מתכנן להרחיב על כך בעתיד, אלא אתייחס לנקודה אחת שעלתה בראשי כשסיכמתי לעצמי את הנושא לצורך הרצאה על המאיץ שהעברתי בפני קבוצת מורים בבאר שבע.
אם החלקיק הנכסף יתגלה בניסוי הנוכחי, אחרי 40 שנים של חיפושים, ועדת פרס נובל תעניק, ככל הנראה, את הפרס לאלו שחזו אותו, ובמועד אחר גם לאלו שגילו אותו. החלקיק נקרא על שם פיטר היגס הבריטי, אבל הוא לא היה היחיד שחשב עליו. במקביל, עבדו על הנושא חמישה פיזיקאים נוספים: רוברט ברוט, פרנסואה אנגלרט, ג'רלד גורלניק, ס. ר. האגן וטום קיבל. כל השישה פרסמו את התחזיות שלהם כמעט במקביל, בשנת 1964, בשלושה מאמרים, ורק לאחר ששלחו את המאמרים לפרסום נודע לכל אחד מהם על העבודות הנוספות. כל השישה יקבלו את פרס סאקוריי לפיזיקה תאורטית בשנה הבאה, אבל מה לגבי פרס נובל? הרי אסור להעניק את הפרס ליותר משלושה מדענים בו-זמנית.
אני משער שבמקרה כזה, ועדת הפרס תבחר שלושה מתוכם, שלדעתה התרומה שלהם הייתה רבה יותר, ויהיה בכך קיפוח של שלושה אחרים. או שהיא פשוט תחכה עוד כמה שנים - כידוע פרס נובל לא מוענק אחרי המוות. אגב, לא תמיד היה כך והיו אנשים שזכו בפרס נובל לאחר מותם. הראשון היה אריק אקסל קרלפלט, משורר שבדי. הוא כבר הוכרז כזוכה בפרס נובל לספרות בשנת 1918, אך סירב לקבל את הפרס משום שהיה חבר בוועדת פרסי נובל, וסבר שיש בכך ניגוד עניינים. בנוסף הוא טען ששבדים רבים מדי זכו בפרס. בשנת 1931 המועמדות שלו הועלתה שוב, אך הוא נפטר זמן קצר אחר כך. ועדת הפרס החליטה להעניק לו את הפרס לאחר מותו.
השני שזכה בפרס לאחר מותו היה הדיפלומט השבדי דאג המרשלד, מזכ"ל האו"ם. מטוסו התרסק באפריקה בספטמבר 1961 וזמן קצר לאחר מכן הוא הוכרז כזוכה בפרס נובל לשלום. המועמדות שלו הוגשה כמקובל בתחילת השנה, כך שסביר להניח שגם במקרה זה הוועדה החליטה להעניק את הפרס למועמד ראוי, אך גם כזה שלא יוכל לזכות בו עוד. הנהלים הוקשחו ב-1974, ומאז אותה שנה אסור לבחור בזוכה שנפטר בטרם ההכרזה, גם אם הוא היה מועמד. למרות זאת, היה עוד מועמד אחד שזכה בפרס לאחר מותו: ויליאם ויקרי קיבל את הפרס ע"ש נובל לכלכלה בשנת 1996. הוא נפטר מהתקף לב שלושה ימים לאחר ההכרזה על הזכייה.
לעיון נוסף, אני מצרף קישור להרצאה מעניינת של פיטר היגס הנושאת שם משעשע: My life as a boson
הדמיה של ייצור חלקיק היגס במאיץ LHC והתפרקותו. מקור: CERN
אם החלקיק הנכסף יתגלה בניסוי הנוכחי, אחרי 40 שנים של חיפושים, ועדת פרס נובל תעניק, ככל הנראה, את הפרס לאלו שחזו אותו, ובמועד אחר גם לאלו שגילו אותו. החלקיק נקרא על שם פיטר היגס הבריטי, אבל הוא לא היה היחיד שחשב עליו. במקביל, עבדו על הנושא חמישה פיזיקאים נוספים: רוברט ברוט, פרנסואה אנגלרט, ג'רלד גורלניק, ס. ר. האגן וטום קיבל. כל השישה פרסמו את התחזיות שלהם כמעט במקביל, בשנת 1964, בשלושה מאמרים, ורק לאחר ששלחו את המאמרים לפרסום נודע לכל אחד מהם על העבודות הנוספות. כל השישה יקבלו את פרס סאקוריי לפיזיקה תאורטית בשנה הבאה, אבל מה לגבי פרס נובל? הרי אסור להעניק את הפרס ליותר משלושה מדענים בו-זמנית.
אני משער שבמקרה כזה, ועדת הפרס תבחר שלושה מתוכם, שלדעתה התרומה שלהם הייתה רבה יותר, ויהיה בכך קיפוח של שלושה אחרים. או שהיא פשוט תחכה עוד כמה שנים - כידוע פרס נובל לא מוענק אחרי המוות. אגב, לא תמיד היה כך והיו אנשים שזכו בפרס נובל לאחר מותם. הראשון היה אריק אקסל קרלפלט, משורר שבדי. הוא כבר הוכרז כזוכה בפרס נובל לספרות בשנת 1918, אך סירב לקבל את הפרס משום שהיה חבר בוועדת פרסי נובל, וסבר שיש בכך ניגוד עניינים. בנוסף הוא טען ששבדים רבים מדי זכו בפרס. בשנת 1931 המועמדות שלו הועלתה שוב, אך הוא נפטר זמן קצר אחר כך. ועדת הפרס החליטה להעניק לו את הפרס לאחר מותו.
השני שזכה בפרס לאחר מותו היה הדיפלומט השבדי דאג המרשלד, מזכ"ל האו"ם. מטוסו התרסק באפריקה בספטמבר 1961 וזמן קצר לאחר מכן הוא הוכרז כזוכה בפרס נובל לשלום. המועמדות שלו הוגשה כמקובל בתחילת השנה, כך שסביר להניח שגם במקרה זה הוועדה החליטה להעניק את הפרס למועמד ראוי, אך גם כזה שלא יוכל לזכות בו עוד. הנהלים הוקשחו ב-1974, ומאז אותה שנה אסור לבחור בזוכה שנפטר בטרם ההכרזה, גם אם הוא היה מועמד. למרות זאת, היה עוד מועמד אחד שזכה בפרס לאחר מותו: ויליאם ויקרי קיבל את הפרס ע"ש נובל לכלכלה בשנת 1996. הוא נפטר מהתקף לב שלושה ימים לאחר ההכרזה על הזכייה.
לעיון נוסף, אני מצרף קישור להרצאה מעניינת של פיטר היגס הנושאת שם משעשע: My life as a boson
6 תגובות:
הוא יהודי?
לא, עד כמה שידוע לי.
אם כבר בעסקי נובל עסקינן הרי המקרה של פיטר היגס אינו כה נורא. את מוליכות העל, לא גילה Heike Kamerlingh Onnes אלא סטודנט שלו. הסטודנט מדד את המוליכות כתלות בטמפרטורה וגילה להפתעתו כי ההתנגדות יורדת לאפס בטמפרטורה סופית.Heike Kamerlingh Onnes זרק את הסטודנט מהמעבדה בתואנה כי אינו יודע למדוד והחליט למדוד בעצמו השאר היסטוריה. המקרה של רוזלינד פרקלין יותר מוכר. היו אלו התצלומים בקרני xשלה שהביאו לגילוי מבנה הסליל הכפול אבל התהילה נלקחה ממנה.
בעולם העסקי הדברים נוטים להיות אף יותר אכזריים לדוגמא יחד עם אלכסנדר בל היו לטלפון מספר ממציאים שונים ואפילו שעתיים לאחר שבל רשם את הפטנט ניסה גם אלישע גריי לרשום פטנט על אותה המצאה...
לא הכרתי את הסיפור על הסטודנט של Onnes. מעניין.
יש עוד כמה סיפורים על סטודנטים שעשו את העבודה והמנחים שלהם קיבלו פרס נובל. למשל ג'וסלין בל שגילתה את הפולסרים, אבל את הפרס קיבל אנטוני היואיש, המנחה שלה בעבודת הדוקטורט.
אריה שלום,
ובכן רציתי להאיר על עניין שכתבת בו לפני ימים.
דנת בהיקף הפיסיקה ובכלל ביעודה ובהגדרת עצמה,מה פיסיקלי ומה ניתן להסבר פיסיקלי גם דייקת,ובכן רציתי לשאול ואולי לאתגר יהיה נכון יותר לנסח:
טענת כי הפיסיקה עתים מרובת משמעויות,ובעצם מושגים מסוימים הם מרוביי משמעויות,עתה בגין היותי אדם לשון,אני יודע כי לשון מדוברת היא "רב-משמעית" או פוליסמנטית בלעז,עד כה מצאתי כי פיסיקאנים,שכמוך אני רואה אותם חוקרים ונסיינים בחומר ובעצם כחוקריי תנועה אם יורשה לי לצמצם(אך בהחלט לא להפחית מכבוד הפיזיקה,שדווקא בזו אני מוצא מעלתה על מדעים אחרים-בתמציתה משוואת התנועה),בחרו לנסח את חוקיי הטבע במתמטיקה בגין היותה מונוסמנטית-חד משמעית ולכן גם כמותית ומשניה(דיכוטומית).
ובכן אילו הפיסיקה היא פוליסמנטית הרי שהיא סותרת בכך את המתמטיקה,האם אתה מתנגד למתמטיקה כיסוד לפיסיקה?
אני מוצא דווקא קלות בכך שהפיסיקה מושתת על המתמטיקה,זה מפחית את הנחות היסוד שיש להניח בפיסיקה,משום שהן כבר הונחו לשם בניית התורות המתמטיות.
לעיונך ולעניינך,עליך לנסות להרחיב את תפוצת היומן הזה,שהרי הוא ברכה למתעניינים ולילדנו אשר כל דרכיהם להבלים מהבילים,ואילו דווקא נקודות חן של דין,מחשבה ורגישות אנושית נמנעות מהם עקב...הלוואי והייתי יודע מה.
שאלה כבדת משקל.
אנסה להתייחס אליה בפוסט נפרד.
הוסף רשומת תגובה