סוזן בויל והוויברטו

אני אחד מאותם 47 מיליון צופים (נכון להיום) שהוקסמו מהסרטון ב-youtube בו מופיעה הזמרת החובבת סוזן בויל (Susan Boyle) בתכנית הכשרונות של בריטניה. אני מודה שהתרגשתי. ברור שזה לא נובע רק מבחירת השיר ("חלמתי חלום" מתוך "עלובי החיים"), העבודה המעולה של הבמאי, סיפור חייה הפשוט, האומץ, גילה (47), או הניגוד בין הלבוש המוזנח, המראה המגושם והזלזול הבולט של השופטים ובין יכולת ההופעה שלה. התרגשתי גם בזכות יכולת השירה של סוזן בויל - מנעד הקול והוויברטו.

סוזן בחרה לשיר שיר קשה למדי שמכיל טווח של כמעט 2 אוקטבות (כל עלייה באוקטבה פירושה הכפלה של התדר). על מנת לשיר שיר כזה בצורה מרשימה יש צורך במנעד גדול יחסית, כלומר יכולת לשיר בטווח גדול של תדירויות תוך כדי שמירה על צליל נקי. לצליל הנקי הוסיפה סוזן בויל שימוש תכוף בוויברטו (vibrato). ויברטו הוא בעצם סלסול של הקול, כלומר שינוי מהיר בתדר (בגובה הצליל). בדרך כלל גודל השינוי אינו עולה על מרווח של תו בודד. הטרמולו (tremolo) הוא מושג קרוב. הם נבדלים בסוג השינוי: הוויברטו מתאר שינוי בתדר ואילו הטרמולו מתאר שינוי בעצמת הצליל. בתחום הרדיו והתקשורת ניתן להתייחס לוויברטו ולטרמולו כאל אפנון תדר (FM) ואפנון משרעת (AM), בהתאמה.

בימינו, הוויברטו הוא סימן ההיכר של האריות, שירי האופרה, אבל לא תמיד היה כך - במוזיקה עתיקה הטכניקה הזו הייתה פחות מקובלת. בשירה מודרנית יש זמרים וזמרות, בעלי יכולית קולית גבוהה, כמו למשל ג'ואן באאז, שמשתמשים בוויברטו לעתים תכופות, וכמובן הסלסולים של המוזיקה המזרחית, האהובה עלי במיוחד, הם צורה של ויברטו. ויברטו הוא מונח שמשמש גם לתיאור אפקט נגינה. לא כל כלי יכול לייצר ויברטו, אך בכלים מסוימים הוויברטו הפך לחלק חשוב מהרפרטואר של כל נגן מצליח, למשל בכינור ובגיטרה חשמלית.

חלק מהזמרים משתמשים בוויברטו באופן טבעי מגיל ההתבגרות (ילדים מתקשים לשיר בוויברטו), ואילו אחרים יכולים ללמוד את הטכניקה. זה לא כל כך מסובך, כל עוד יש לכם כישורי שירה ויכולת שליטה על שרירי הגרון. מי שמיישם את הוויברטו בצורה חלקה ולא מאולצת יכול להגיע ליכולת שירה מרשימה ובעלת נופך, כמו שעשתה סוזן בויל, שבמהלך חייה לקחה שיעורי פיתוח קול מעטים בלבד.

ויברטו אמיתי הוא לא שינוי מכוון של התדר על ידי הזמר, אלא רעידות מחזוריות של השרירים המחזיקים את מיתרי הקול. בשעה שהזמר שר תו מסוים בוויברטו כמעט שאין לו שליטה על אותן רעידות. למעשה, אם מיתרי הקול אינם מתוחים והנשימה נכונה, הרעידות אמורות להופיע מעצמן כששרים תו ארוך. ברוב המקרים הקצב של הרעידות קרוב ל-6 פעמים בשנייה, כלומר יש שש קפיצות קטנות בתדר למעלה ולמטה במשך שנייה אחת. הסיבה לרעידות הללו של שרירי מיתרי הקול אינה ברורה. משערים שהן נובעות מהצורך של הגוף לשחרר שרירים שמופעל עליהם מאמץ, בדומה לרעידות ביד שמתרחשות באופן ספונטני כשאנו מרימים משקל כבד.

הוויברטו נותן נופך לצליל ומגוון את הצלילים הארוכים, במיוחד אם שינוי התדר גדול יחסית. הוויברטו נקרא טריל (trill) אם השינוי גדול מהרווח בין שני תווים סמוכים. בדרך כלל לא ניתן להשיג טווח שינוי כה גדול בוויברטו אמיתי, אלא יש צורך לשנות את הצליל באופן מכוון בעזרת מיתרי הקול, לכן טריל בשירה לא נחשב בדרך כלל לוויברטו אמיתי. כדאי להעיר שלא תמיד הוויברטו רצוי, במיוחד למי שאינו פונה למסלול של שירה באופרה או במחזמר. יתרה מכך, זמרים שהתאמנו כל חייהם לשיר בוויברטו מתקשים לשיר תווים חלקים לגמרי, ללא ויברטו, מה שעלול ליצור בעיה בסגנונות שירה מסוימים ובשירה במקהלה.

משהו קטן לסיום: רציתי לבדוק איך אומרים ויברטו בעברית. מילון אבן שושן גורס "בתרטיט", ואילו מילון המונחים של האקדמיה ללשון העברית בוחר מילה מזעזעת עוד יותר - לפי האקדמיה התרגום של ויברטו הוא "בְּזַעְזֵעַ"!? וזה עוד לא הכל: אם ברצונכם לבקש ממישהו לשיר טריל (trill) בקשו ממנו "לטרלל".